קוד: איד = אסון בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
המילה "איד" משמעה כישלון (ההסברים ע"פ רמי ניר):
לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ": ברור כי לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם = עת כשלונם, וזאת בניגוד לתכניותיהם, כלומר, יוֹם אֵידָם = יום כשלונם.
יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עון קֵץ": ברור בְּעֵת עֲוֹן קֵץ = עת התיכנון האלהי לכשלונם, כלומר, בְּעֵת אֵידָם = עת כשלונם.
גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק, אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בְּבֹא כשאוה פַחְדְּכֶם ואידכם כסופה יאתה בְּבֹא עליכם צרה וצוקה": תוכנו של משל זה מוכיח כי איד = כשלון. אפשר להמשיל את תמונת הכשלון המתועדת במשל זה לבואו של הכשלון ההיסטורי על חסרי הדעת, ברגע האמת, עם קץ משפט העמים על אבן הבוחן.
עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא": ברור: פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ = כשלונו בניגוד לתיכנוניו, כלומר אֵידוֹ = כשלונו.
ירא את ה', בני, ומלך; עם שונים אל תתערב. כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע" (פירוט): ברור: וָמֶלֶךְ עִם-שׁוֹנִים = אלה הם המתכננים בשונה לעצת האלהים, כלומר פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם = פתאום יבוא עליהם כשלונם. ואכן וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ = ואת מכת אסונם איש לא יחזה.
בפסוקים נוספים משמעה הוא חריף יותר - צרה או אסון:
יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי ה' מִשְׁעָן לִי"
כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם"
גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי גַּם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם"
קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד"
נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו"
וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם ידוד"
אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו"
יקדמוני ביום אידי ויהי ידוד למשען לי"
יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו"
כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו"
כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו"
על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם"
הלא איד לעול ונכר לפעלי און"
כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל"
לעג לרש חרף עשהו, שמח לאיד לא ינקה" - שמח כשבא אסון על הזולת (פירוט)
רעך ורעה אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק" (פירוט)
בספריו של פרויד, אִיד (id) הוא הכוח המייצג את התאוות, ה"סתמי". אפשר לפרש כך במשלי כד22: "כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע": פתאום יתעורר האיד שלהם, ויפעלו בהתאם לתאוותיהם, ואף אפשר שלאחר חרבות-דבריהם יאמרו – סתם... זה הסתמי. ואולי משמעות הדבר היא, שכניעה לדחפים ראשוניים ותאוות, סופה שבר (שליטה בתאוות - בראי הפסיכולוגיה / חגי הופר).