לטפח את החכמה ולא את השיער

לדוד המלך היו בנים רבים שהתחרו על ירושת העצר.  אחד המועמדים המובילים היה אבשלום, שמואל ב יד25-26: "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם;   וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאֶתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ".

1. התכונה הבולטת של אבשלום הייתה השער היפה שלו. הוא השקיע הרבה בטיפוח השער שלו;   במילים אחרות, הוא סלסל בשערו, כמו שנאמר במדרש על יוסף בבית פוטיפר: "כיון שראה יוסף את עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה, מסלסל בשערו ואומר 'ברוך המקום שהשכיחני בית אבי'" (מדרש תנחומא על פרשת וישב סימן ח. גם חכמי התלמוד ופרשני הפשט על הפסוק פירשו את הפועל סלסל בפסוקנו באותה משמעות של הביטוי "סלסל בשערו". ראו בבלי מגילה יח א, בבלי ראש השנה כו ב, רש"י ומצודות על פסוקנו).      מרוב שהשקיע בתדמית חיצונית, גבה ליבו של אבשלום והוא מרד באביו, ובסופו של דבר נלכד ונהרג דווקא בגלל אותו שֵׂער שסלסל בו, שמואל ב יח9: "וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד... וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ".

בפסוקנו אומר דוד המלך לשלמה בנו (ראו פסוק 3): 'סלסלה -  ותרוממך!  אל תלך בדרכו של אבשלום אחיך. אל תסלסל בשערך - סלסל את החכמה. עסוק בהתמדה בקניית חכמה, והחכמה תרומם אותך'.

2. אבשלום ניסה לחזק את מעמדו בדרך נוספת - נשים, שמואל ב טז21: "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ" (פירוט); פילגשי המלך מסמלות את מלכותו, ולכן אחיתופל ייעץ לאבשלום לקחת אותן לעצמו.   גם אדוניהו אחיו ניסה כנראה לעשות דבר דומה - לקחת את אבישג השונמית, הסוכנת של דוד (מלכים א א).

בפסוקנו אומר דוד המלך לשלמה בנו: 'תכבדך כי תחבקנה!  אל תלך בדרכם של אחיך.  במקום לחבק נשים - חבק את החכמה, ותזכה לכבוד'.

3. ייתכן שגם הפסוק הקודם (פסוק 7) מביע רעיון דומה. הרי בנוסף לשערו, אבשלום השקיע גם בקניינים חומריים, שמואל ב טו1: "וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו". כך עשה גם אדוניה אחריו, מלכים א א5: "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר 'אֲנִי אֶמְלֹךְ!', וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו".

דבריו של דוד בפסוק 7 מתייחסים לנקודה זו: ראשית חכמה - קנה חכמה: במקום לקנות רכב מפואר ועבדים שירוצו לפניך, קנה לך חכמה - רוץ אחרי אנשים חכמים ללמוד מהם;   ובכל קניינך קנה בינה: במקום לחשוב תחבולות איך להגדיל את כבודך בעיני העם, חשוב דברי הגיון וטעם ושפר את כישוריך השכליים.

את אותה עצה, שנתן דוד לשלמה בנו, מעביר שלמה לבניו ותלמידיו הלומדים את ספר משלי: הוא מנחה אותם להשקיע בחכמה ובתבונה על-מנת להתרומם מעלה מעלה בגשמיות ורוחניות.