שמואל ב יד

1 וידע יואב בן-צריה כי-לב המלך על-אבשלום. 2 וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל ואל-תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת. 3 ובאת אל-המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את-הדברים בפיה. 4 ותאמר האשה התקעית אל-המלך ותפל על-אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך.

5 ויאמר-לה המלך מה-לך ותאמר אבל אשה-אלמנה אני וימת אישי. 6 ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את-האחד וימת אתו. 7 והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את-היורש וכבו את-גחלתי אשר נשארה לבלתי שום-לאישי שם ושארית על-פני האדמה. 8 ויאמר המלך אל-האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך. 9 ותאמר האשה התקועית אל-המלך עלי אדני המלך העון ועל-בית אבי והמלך וכסאו נקי.

10 ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא-יסיף עוד לגעת בך. 11 ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשחת ולא ישמידו את-בני ויאמר חי-יהוה אם-יפל משערת בנך ארצה. 12 ותאמר האשה תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך דבר ויאמר דברי.

13 ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על-עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את-נדחו. 14 כי-מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא-ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. 15 ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדני את-הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך אולי יעשה המלך את-דבר אמתו. 16 כי ישמע המלך להציל את-אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת-בני יחד מנחלת אלהים. 17 ותאמר שפחתך יהיה-נא דבר-אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך.

18 ויען המלך ויאמר אל-האשה אל-נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר-נא אדני המלך. 19 ויאמר המלך היד יואב אתך בכל-זאת ותען האשה ותאמר חי-נפשך אדני המלך אם-אש להמין ולהשמיל מכל אשר-דבר אדני המלך כי-עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה. 20 לבעבור סבב את-פני הדבר עשה עבדך יואב את-הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את-כל-אשר בארץ.

21 ויאמר המלך אל-יואב הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה ולך השב את-הנער את-אבשלום. 22 ויפל יואב אל-פניו ארצה וישתחו ויברך את-המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר-עשה המלך את-דבר עבדו. 23 ויקם יואב וילך גשורה ויבא את-אבשלום ירושלם.

24 ויאמר המלך יסב אל-ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל-ביתו ופני המלך לא ראה.

25 וכאבשלום לא-היה איש-יפה בכל-ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא-היה בו מום. 26 ובגלחו את-ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי-כבד עליו וגלחו ושקל את-שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך. 27 ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה.

28 וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה. 29 וישלח אבשלום אל-יואב לשלח אתו אל-המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא. 30 ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי ולו-שם שערים לכו והוצתיה באש ויצתו עבדי אבשלום את-החלקה באש.

31 ויקם יואב ויבא אל-אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את-החלקה אשר-לי באש. 32 ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל-המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני-שם ועתה אראה פני המלך ואם-יש-בי עון והמתני. 33 ויבא יואב אל-המלך ויגד-לו ויקרא אל-אבשלום ויבא אל-המלך וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום.