אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו

1. החכם אומר לבנו שישמע בקולו ולא יהיה זולל וסובא.

הפסוקים מסתמכים על פסוקי התורה העוסקים בבן סורר ומורה, בן שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו אלא זולל וסובא, דברים כא20: "וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא".

בזמן התורה, היה ברור לכולם מה המשמעות של "זולל וסובא", אבל במשך הזמן המשמעות כנראה נשכחה, ולכן הפסוק שלנו מדבר  בפירוש על סובאי יין ועל זוללי בשר. גם חכמי המשנה למדו מהפסוק שלנו ש"אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיאכל בשר וישתה יין..." (משנה סנהדרין ח ב). ייתכן שחז"ל גם למדו מהפסוקים שלנו ש"בן סורר ומורה נדון על-שם סופו" (ראו בן סורר ומורה / חנן שלזינגר).

גם הפסוק הבא מדבר על שמיעה בקול ההורים, ומדגיש את האב והאם - בדיוק כמו הקטע מספר דברים, משלי כג22: "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ" (פירוט).

2. ניתן לראות בפסוק אזהרה לאבשלום (ע"פ מטמונית למשפחות סופרים):

בספר דברים, פרשת "בן סורר ומורה" סמוכה לפרשת "שבויה יפת תואר". חז"ל דרשו, שמי שמתחתן עם שבויה יפת תואר, עתיד להוליד ממנה בן סורר ומורה. הם הביאו כדוגמה את אבשלום, שהיה בנו של דוד מנישואיו עם שבויה, מעכה בת תלמי מלך גשור (ראו מדרש תנחומא כי תצא א).

לפי זה, אפשר לפרש שהדובר בקטע זה הוא דוד המלך, והוא מזהיר את אבשלום בנו, שלא יהיה בן סורר ומורה, זולל וסובא. ואכן, אבשלום שמע בקול דוד והיה נזיר, שמואל ב יד26: "וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאֶתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ".

ההתדרדרות של אבשלום התחילה כאשר הוא ערך משתה יין, שבו הרג את אחיו, שמואל ב יג28: "וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר 'רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ..'".

כתוצאה מכך נאלץ לברוח אל אבי אמו, תלמי מלך גשור. ולאחר שחזר - היה "בן סורר ומורה" ומרד באביו, שמואל ב טו7: "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לה' בְּחֶבְרוֹן" (פירוט).

3. ראו פסוקים נוספים על "יין בספר משלי".