בני! אם חכם לבך, ישמח ליבי גם אני!

פסיכולוגים בימינו מבחינים בשלושה תהליכים שגורמים לשינוי בהתנהגות:

• א. התרצות: שינוי התנהגות על-מנת להימנע מעונש או לזכות בתגמול.
• ב. הזדהות: שינוי התנהגות מתוך הערצה או אהבה לאדם אחר, כדי להידמות אליו או למצוא חן בעיניו.
• ג. הפנמה: שינוי התנהגות מתוך הבנה של חשיבות השינוי (מבוסס על מחקר של הרברט קלמן; ראו "לא לבדו" מאת י' שורצולד, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה).

התורה מתייחסת לתהליכים א, ג:

• תהליך א, התרצות, הוא חובתו של הציבור בלבד. הציבור צריך להעניש את החוטאים, על-ידי מערכת המשפט, וכך ליצור הרתעה, דברים כא21: "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ". לאדם פרטי אסור להעניש עבריינים על-דעת עצמו.
• תהליך ג, הפנמה, הוא חובתו של כל אדם ואדם, ויקרא יט17: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". המילים הוכח תוכיח מציינות השפעה על-ידי הוכחות ושכנוע שכלי (פירוט).

תהליך ב, הזדהות, אינו נזכר בתורה ואינו בגדר חובה, אך הוא נרמז בפסוקים שלנו בספר משלי, בגדר המלצה במסגרת המשפחה.

רעיון דומה נמצא במשלי כז11: "חֲכַם, בְּנִי, וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר", שם ההורים מדברים לא רק על השמחה שבלב, אלא גם על התועלת שהילדים החכמים מביאים להם (פירוט). ראו גם: פסוקים נוספים שבהם הבן החכם משמח את הוריו.

הטבלה הבאה מסכמת את ההמלצות של התורה ושל ספר משלי:

* התרצות / ציבור

* הזדהות / משפחה

* הפנמה / יחיד

יש הדרגה בשני הטורים: ככל שהמשפיע גדול יותר (יחיד - משפחה - ציבור), כך הוא רשאי להפעיל אמצעים ברמה נמוכה יותר (שכל - רגש - גוף).

*בספר משלי נזכרים במסגרת המשפחה גם שני התהליכים האחרים - התרצות והפנמה. אבל התהליך של הזדהות הוא ייחודי למשפחה.