יין לחוקרים

קוד: ביאור:משלי כג29 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק כג פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום

כג29 לְמִי אוֹי? לְמִי אֲבוֹי? לְמִי מדונים[מִדְיָנִים]? לְמִי שִׂיחַ? לְמִי פְּצָעִים חִנָּם? לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם?

סגולות

למי קורה כל הזמן אוֹי (אסון)? למי אבוי (אביונות, עוני)? למי מדיינים (תגרוֹת וריבים)? למי שיחות בטלות? למי יש פצעים שנפצע חינם (בלי תועלת)? למי יש עיניים חכלילות (אדומות) מרוב עייפות? -

מצודות

למי מיוחד צעקת אוי ואבוי (והם צעקת יללה)? למי מדינים (דין ומריבה עם אנשים)? למי שיח (ריבוי דברים בלא השכל ובלא סדר)? למי פצעים חנם (דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו, וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם, כי זה שפצע תחילה לא מדעת עשה, כי היה מבולבל ביינו)? למי חכלילות (אדמימות) עינים מרוב שתיית היין? (והוא דבר גנאי) -

הקבלות

בקריאה ראשונה נראה שחכלילות עיניים היא דבר רע - עיניים אדומות הנובעות משתיינות (ראו "דקויות"). אולם, חכלילות עיניים נזכרת בברכת יעקב לשבט יהודה, בראשית מט12: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", שם בוודאי משמעותה חיובית - עיניים לוהטות ומלאות שמחת חיים. אז האם חכלילות עיניים טובה או רעה?!

1. כשהעיניים אדומות מעייפוּת לאחר לילה ארוך של לימוד "יינה של תורה", זה שבח; אבל כשהן אדומות לאחר ליל שתיה, זה גנאי: "מה שכתוב לשבח, אינו אלא על יינה של תורה, שהוא הפלפול שלה, שמעורר את הגבורות ומאדים את העיניים. אבל מה שנזכר כאן, הוא יין דעלמא, שמאדים את העיניים לגנאי" (רמ"ד ואלי).

2. "כי היין מחזק את העינים. אך השאלה מה עושים עם העינים: או שמביטים בהם ביראה, ואז לברכה היין; או שמביטים בעינים לרעה, כאשר מביטים באשת איש... עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת" (חכלילות עיניים מיין / משה דין).

3. אם נתעמק יותר בפסוקים, נראה שהמילים במקומות האי-זוגיים בפסוק הן בהכרח שליליות (אוי, מדינים, פצעים חינם), אבל המילים במקומות הזוגיים יכולות להתפרש גם במשמעות חיובית:

אבוי - לא נזכר בשום מקום אחר, והשורש אבה יכול לציין רצון ותשוקה, כמו בקהלת יב5: "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה";
שיח - יכול לציין שיחה עניינית בדברי חכמה;
חכלילות עיניים - יכולה להיות חיובית כמו בספר בראשית: "למי חכלילות עיניים - אם זכה אדם ושתה כדי צרכו, הוא מתוק לחכו... מה חלב הזה מרצה דעתו של תינוק, כך היין משיב דעתו של זקן" (מדרש משלי (בובר)).
גם בפסוק הבא, המאחרים על היין הם בוודאי טיפוסים שליליים, כמו בישעיהו ה11, אבל הבאים לחקור ממסך יכולים גם להיות טיפוסים חיוביים - חכמים הנפגשים כדי לחקור ולחדור מבעד למסך הדעת.

לפי זה, ייתכן שהקטע שלפנינו כולל שתי חידות שונות המשולבות זו בזו: חידה אחת - כפשוטה - מתארת את הנזקים שגורם היין לרוב בני האדם; אבל החידה השניה מתארת דווקא את התועלת שמביא היין לחכמים - המנהלים שיחות אל תוך הלילה על-מנת לחקור ולגלות דברים חדשים. חידה זו נסתרת ומוחבאת בתוך החידה השניה על-מנת שרק כמים יבינו את משמעותה (על-פי "למי אוי למי אבוי" / יאיר זקוביץ, בתוך: מגוון דעות והשקפות על היין במקורות, בעריכת דרור כרם, הוצאת משרד החינוך, ישראל ה'תשנ"ט).

קשר בין יין למריבות נרמז גם במשלי יט29-משלי כ1: "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים. לץ היין, המה שכר, וכל שגה בו לא יחכם" (פירוט); ראו רבנו יונה על משלי כ ג. ראו גם: פסוקים נוספים על יין בספר משלי.

דקויות

1. לפי הפשט, הקטע כולו מדבר בגנות היין, ומתאר שש צרות הנובעות משתיית יין מרובה (ראו למשל רלב"ג ו"דעת מקרא"):

אוֹי הוא אסון ואבדן, כמו בבמדבר כא29: "אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ";
אבוי הוא "צעקה ויללה" (רש"י, מצודות, דעת מקרא), כמו בימינו "אוי ואבוי!"; או אביוֹנוּת ועוני (שניהם מהשורש אבה);
מדינים הן מריבות וקטטות, הקורות לרוב בבתי מרזח;
שיח היא שיחה של דברי הבל, או שיחה של צער וכעס כמו בשמואל א א16: "מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה";
פצעים חינם - פצעים כתוצאה ממריבות על שטות;
חכלילות עיניים - עיניים אדומות מרוב שיכרות (מצודות) או עייפוּת לאחר לילה בפאב;

ובפסוק הבא נאמר, שכל הצרות הללו מגיעות לאנשים הנשארים עד מאוחר בלילה כדי לשתות יין, ומשקיעים את כל זמנם במחקרים על טיב הממסך (הקוקטייל - ראו בפירוש הבא).

כך פירשו רוב המפרשים, למשל: "למי נזק והפסד, ולמי ריב וקטטה וקינה ונהי, ולמי מכאוב ופצעים בלי סבה תחייב זה אבל בחנם, ולמי ימצא האודם בעינים והפסדם? - הלא לאנשים השוקדים על שתיית היין, ובאים לחקור אי זה יין הוא יותר חשוב לשתות ממנו, להמשכם לזאת התאוה תמיד, וזה יהיה סבה, כי בסבת היין ישתכרו, ויגיעו רעות גדולות להם..." (רלב"ג).

2. על-דרך הדרש, הקטע ערוך כשלושה זוגות של שאלה ותשובה: "אם תשאל: למי אוי? --- אשיב לך: למי אבוי - שהוא תאוה וחשק המתאוה: מי שיש לו אבוי ותאוה - לו אוי! ואם תשאל למי מדנים? שהם דינים וטענות, אשיב לך: למי שיח - הדיבור בלי שכל רק כפי פליטת דמיונותיו: המרבה שיח - מרבה מדנים וריב. ואם תשאל למי פצעים חנם? אשיב לך: למי אשר לו חכלילות עינים; ואם תשאל: מי האיש אשר לו חכלילית עינים? אשיב לך: למאחרים על היין, ואחר שאחרו כל הלילה לשתות יין אז הם באים מחדש לחקר ממסך - לחקור את המוזג שיודע למסוך היין היטב, וחוזרים לשתות מחדש" (מלבי"ם).

3. לפרשנות שונה לגמרי, ראו "הקבלות".