צבעי-מאכל הם כמו רעל

פסוקי היין בפרקנו מזכירים את פסוקי עץ הדעת טוב ורע.

במשלי כג31-32: "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתֵּן בכיס[בַּכּוֹס] עֵינוֹ... אַחֲרִיתוֹ - כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ";

ובבראשית ג6-7: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם... וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" (פירוט), והכל בגלל הנחש (ולדעת ר' מאיר, עץ הדעת היה גפן (בבלי ברכות מ. ועוד)).

לפי הקבלה זו אפשר לענות לשאלה הידועה: מדוע ה' לא רצה שהאדם יאכל מעץ הדעת טוב ורע? וכי ה' לא רצה שהאדם יהיה חכם?! התשובה, שעץ הדעת הוא כמו יין: כשלוקחים מעט, המחשבה מתחדדת ("אמר רבא: חמרא וריחני פקחין", בבלי הוריות יג:), אבל כשלוקחים יותר, מתחילות אשליות והזיות, וכמו שכתוב בפסוקים הבאים: "עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת". עץ הדעת הוא טוב בכמות קטנה אבל רע בכמות גדולה; הוא נותן לאדם תחושה שהוא יודע טוב ורע, אבל תחושה זו היא רק אשליה. כמו יין.