מבט על עץ הדעת

קוד: מבט על עץ הדעת בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: דקלה אלפי

אל: כפית ה'תשס"א כסלו

תודה רבה למשה בלידשטיין ותודה מיוחדת לאחי ולאימי

"ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב', ט)

הדיון סביב מהותו של עץ הדעת נערך לראשונה בגמרא:

"אילן שאכל ממנו אדם ראשון:

• רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר: "וישת מן היין וישכר" [3].
• רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר: "ויתפרו עלי תאנה" [4].
• רבי יהודה אומר: חיטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" [5].

אנו רואים פה שישנן שלוש דעות: של רבי מאיר - גפן, של רבי נחמיה - תאנה, של רבי יהודה - חיטה.

מתעוררת השאלה: כיצד סובר רבי יהודה שעץ הדעת היה חיטה אם חיטה היא בכלל לא אילן? תשובה: ברור כי החיטה עצמה כמות שהיא אינה דומה כלל לאילן. אולם יש להביא בחשבון כי בתוך משפחת הדגניים שהחיטה נמנית עימה מצויים גם צמחים גדולים מאוד, שאינם נבדלים מיסודם ממבנה של החיטה, כגון עצי החזרן הענקיים הנראים כעצים לכל דבר. [6]

ניתן לראות בשלושת פירושים אלה שמביאה הגמרא גם ניסיון לעמוד על טיבו של החטא והשלכותיו.

ננסה לנתח כל דעה בפני עצמה:

דעת רבי מאיר - גפן

רבי מאיר מביא לדוגמא את נוח ששתה מן הגפן והשתכר [7]. מקרה נוסף שהגפן הביא ליללה (צרות על האדם) הוא סיפור לוט ובנותיו: "ותשקן גם בלילה ההוא את אביהן יין...ותהרן שתי בנות לוט מאביהן" [8] מאידך גיסא היין משמש אותנו גם לצרכי קודש כגון קידוש והבדלה, ניסוך היין ועוד. כמו כן אומר המדרש: "כשאדם שותה כוס אחת הוא כרחלה ענו ושפל רוח וכשהוא שותה ב' כוסות מיד נעשה גיבור כארי ואומר מי כמוני וכשהוא שותה ג' או ד' כוסות מיד הוא נעשה כחזיר המתלכלך כטיט ברפש". אם כן ראינו שהצרה ביין זו הכמות, כמו שאומר המדרש: "כשאדם שותה כוס אחת הוא כרחלה ושפל רוח". [9] וכך אומר רבינו בחיי: "והיה עונשו [של אדם הראשון] מידה כנגד מידה, לפי שעבר על המידה ונטה ליבו לתענוגי העולם לאכול מה שנמנע ממנו ולבקש תאוות הגוף כבהמות, על כן הענישו במאכל הבהמות והשווה אותו להם הוא שכתוב: "ואכלת את עשב השדה". [10] וכך גם כותב האברבנאל: "...אלא שהאמת הוא בזה מה שזכרתי שהיה העץ ההוא מעורר ומרבה בתאוות המשגל וידוע שהיה המעט דבר טוב להוליד בדומה, אבל בהתרבותו היה רע מאוד ומזיק ומרחיק האדם מהשלמות, ולכן קראו הכתוב עץ הדעת טוב ורע. ומפני זה לא נקרא בשום מקום עץ הדעת רע וטוב אלא טוב ורע, הטוב ראשונה והרע בסוף. לפי שתחילתו ומיעוטו הוא טוב וריבויו אין ספק שמרה תהיה באחרונה...אבל אסר יתברך לאדם האכילה מזה העץ לפי שאכילתו תביאהו להפלגת התאווה...ונתן הסיבה בזה באומרו "כי ביום אוכלך ממנו מות תמו ת" ר"ל הנה הימלט מהמוות והתמדת החיים אי אפשר שתקנה אותו אלא בהשוואת הפעולות והאוויריים והמזונות ולכן כשתצא מדרך השיווי...תיבטל ההשוואה המחייבת חיים...ותמות בהכרח" [12]

אם כן ראינו שעץ הדעת לדעת רבי מאיר הוא גפן מפני שההשלכה של האכילה מן העץ - כמוה, כשתיה מן היין - מביאה להפרת האיזון.

דעת רבי נחמיה - תאנה

"בדבר שנתקלקלו בו ניתקנו" [13] נתקלקלו - כשאכלו מן העץ, וניתקנו - כשתפרו עלי תאנה. מה רצה ללמדנו פה רבי נחמיה? שאותו גורם יכול לשמש לחטא ויכול לשמש גם לתיקון הדבר תלוי באופן השימוש.

"רבי יוסי אומר תאנים היו, דבר הלמד מענינו משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין, והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו, כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקב"ה והוציאו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל האילנות ולא היו מקבלין אותו... אבל תאנה שאכל מפירותיה פתחה דלתיה וקבלתו" [14] וכן גם כותב החתם סופר: "... ואחר שאכל מזה, (מעץ החיים) ונתקדש, ראוי לאכול מעץ הסמוך: 'הדעת טוב ורע' ר"ל לומר שבו יבין הטוב באשר הוא טוב, והרע באשר הוא רע, ויבחר בבחירה בטוב ולא יטה אל הרע, אומנם באוכלו מעץ ההוא (עץ הדעת) טרם אוכלו מעץ החיים יתחבר גשמיותו אל הרע … כי מצא מין הרע את מינו הגשמי וניעור" [15]. לפי החתם סופר האדם הראשון היה צריך כן לאכול מעץ הדעת אבל רק לאחר שאכל גם מעץ החיים (וגם זה היה צריך להיות בשבת) ואז הצד הגשמי שבו היה מתחבר אל הפן הטוב בעץ הדעת אבל כאשר אכל מעץ הדעת לפני שאכל מעץ החיים "מצא מין הרע את מינו הגשמי וניעור". נמצאנו למדים מכאן שעץ הדעת הגשמי אינו בהכרח שלילי, הוא יכול לעורר את הצד הגשמי החיובי באדם ואז לגרום טובה בעולם ולא רעה כמו שאכן גרם.

דעת רבי יהודה - חיטה

מרדכי כסלו כותב: "...נראה לפרש בדעתו של רבי יהודה, שלאחר עצת הנחש ראתה חוה את צמח החיטה עם שיבוליה המלאים בגרגרים באופן אחר. חוה הבינה בחושה שאפשר להכין מגרגרים אלה לחם, התאוותה ורצתה להטביע את חותמה האישי על המאכלים...חוה שינתה ממה שהיה נכון לעשות בגן עדן - לאכול פירות כמו שהם ללא טרחה. היא חמדה לעשות דבר מיוחד במינו... והעונש על כך "הרבה ארבה את עיצבונך" - יהיה עליך להכין כך לחם בכל יום לפנות בוקר. ברוח זו מפרש חיזקוני על הפסוק שתחיה בעיצבון ובטורח כל ימיה..." [17]

וכן כותב הגר"א: "מפני שכל טובת העולם נחלקים לשלושה אילו: טוב, ערב ומועיל...ואחר ששמעה האשה דברי הנחש התחילה לעיין בדבר וזה שנאמר: ותרא כי טוב העץ למאכל בעצם הטוב, זולת הערב והמועיל, וכי תאווה הוא לעיניים - הוא הערב אשר יתאווה האדם בכל אות נפשו לא כן המועיל או הטוב. ונחמד העץ להשכיל הוא המועיל כי החמדה הוא, אל דבר רוחני או אל ההשכלה אשר יגיע ממנו הכבוד" [20]

נמצאנו למדים, שהחטא פה הוא בעצם הכונה שלפני המעשה, כי לפי מרדכי כסלו הטעות היתה ברצונה של האישה להטביע את חותמה וכן גם לפי הגר"א החטא הוא בתאווה לדבר ערב ומתוק ללא כוונות טהורות.

ראינו שהגמרא והפרשנים המובאים לעיל תוחמים את החטא והשלכותיו בקשר בין האדם למקום.

לעומתם, ישנם פרשנים הרואים פה דווקא חטא ביחסי אנוש.

פירוש המאור ושמש: [21] "...יש לסמוך זאת על מאמר הכתוב: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו מחמת שעל ידי זה יכנס בך יצר הרע וגאווה וימלא ליבך להבחין בדרכי חברך האם טוב אם רע, מחמת שתחזיק עצמך לחכם; וזה היה פיתוי הנחש: והייתם כאלקים יודעי טוב ורע" [23]. על ידי אכילת העץ תתחכם שתדע להבחין דרכי זולתך אם טוב אם רע ותשיג השגה שאינך משיג עתה." [24]

גם הגר"א רואה בחטא פגם ביחסי אנוש, "ביום אכלך ממנו מות תמות" [25] כמו שאמר הכתוב (תהלים, ל"ד, יג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה", כי עץ הדעת טוב ורע הוא המרמה מכוסה שנאה; ומרמה היא, שמראה עצמו טוב לזולתו ולכוד ברשתו וזה הטוב הוא קשה מאיש רע בפועל, שאי אפשר לשמור מבעל מרמה וזה עץ הדעת טוב ורע, שיודע באוכלו ממנו שני דרכים אילו: איך לראות לזולתו טוב ובליבו אורבו, או לעשות רע בפועל." [26]

אם כן ראינו שישנם פרשנים הרואים בעץ הדעת טוב ורע את דרך רמאות הזולת וביקורת הזולת מתוך גאווה.

זה היה המעט שבמעט. קשת הפרשנים בנושא רחבה עד מאוד.

מקווה אני שמאמר זה יהווה לכם צוהר שממנו תצאו הלאה לעיין בפרשנים אחרים.

---