מה לא כדאי לחקור

1. תוכחה דומה ל"מאחרים על היין" נמצאת בישעיהו ה11: "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם" (פירוט). ובהמשך נזכר גם השורש המקביל מסך, ישעיהו ה22: "הוֹי, גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן, וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר".

2. פירשנו שהפסוק מגנה את האנשים ה"חוקרים ממסך", מבזבזים את כוחות המחקר שלהם על ענייני מותרות ותענוגות.   לפי עקרון זה השיב החת"ם סופר לשאלה הידועה בספר בראשית: מדוע ה' לא רצה שהאדם יאכל מעץ הדעת טוב ורע? וכי ה' לא רצה שהאדם יהיה חכם?! תשובתו היא, שעץ הדעת מסמל את המותרות והתענוגות, כמו יין (לדעת ר' מאיר, עץ הדעת היה גפן; בבלי ברכות מ. ועוד). האכילה מעץ הדעת מסמלת את הבזבוז של כוחות הדעת היקרים שה' נתן לאדם על ענייני מותרות ותענוגות, במקום להשקיע אותם בלימוד טוב ומועיל.

3. לפי האגדה, שלמה המלך עצמו "איחר על היין" - איחר לקום לבית המקדש לאחר ששתה יותר מדי יין: "אמר רבי יודן: כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש, לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה, אותו הלילה שתה יין, והיו שם שני בלוזמאות, אחת שמחה לבנין בית המקדש, ואחת שמחה לבת פרעה. אמר הקדוש ברוך הוא של מי אקבל של אלו או של אלו, באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים... אמר רבי חוניא: שמונים מיני רקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה, והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ומפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו" (רבי יודן, ויקרא רבה יב ה; ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד", עמ' 544).