קוד: ביאור:משלי כג13 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק כג פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
אם נער מבצע פשעים - אל תרחם עליו ואל תמנע ממנו ייסורים; אם תכה אותו בשבט (מקל ייסורים), ייתכן שהוא יפסיק לפשוע ולא ימות -
אל תמנע מנער הכאת שבט-מוסר; כי אם תכנו בשבט, הלא לא ימות בזה, ורק הוא צער בעלמא -
פסוקנו ממליץ להשתמש בענישה גופנית בחינוך הילדים. בניגוד לפסוקים מוכרים יותר כגון
משלי יג24: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר
" (פירוט), כאן אי אפשר לפרש שהכוונה לשבט במשמעות מושאלת (משמעת, סמכות הורית וכו'), שהרי נאמר כאן
תַּכֶּנוּ, ולכן ברור שהשבט הוא
מקל שמכים בו, והמוסר הוא
ייסורים.
לענ"ד, הפסוקים הללו מתייחסים במיוחד לדוד המלך, אביו של המחבר. שלושה מבניו הגדולים של דוד - אמנון, אבשלום ואדוניה - עשו מעשים רעים והיו ראויים למכות ואף יותר מכך. דוד ריחם עליהם, חשך מהם את השבט, וסופם שנהרגו:
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לוֹ מְאֹד", אבל חוץ מלהצטער - הוא לא עשה כלום, ובסוף אבשלום - אחיה של תמר - נקם בו והרגו.
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה". אבשלום אכן הלך לחברון ופתח משם במרד, שבסופו אבשלום נהרג.
וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר 'מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ', וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם", ובסוף שלמה, יורש העצר, הרג אותו.
אילו דוד היה מקיים את העצה שבפסוק זה, ומכה את ילדיו בשבט, ייתכן שהיה מציל אותם ממוות.
לעיון נוסף: עונשים גופניים - רק למי שאינו מסוגל לשמוע ביקורת; על איסור האלימות בחינוך.
פרק כג פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |