קוד: עונשים גופניים בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת: אראל
אל:
כמה פסוקים בספר משלי מלמדים, לכאורה, שהאדם צריך להכות את ילדיו או תלמידיו כדי לחנך אותם:
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (פירוט)
אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת. אתה בַשֵּׁבֶט תַכֶּנּוּ, ונפשו משאול תציל."
שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה, וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ"
יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ" (פירוט)
יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ, וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ"
לדעתי לא. ספר משלי ממליץ לחנך כל נער על-פי הדרך המתאימה לו ביותר (ראו
דרכי ענישה בספר משלי); עונשים גופניים מתאימים רק לחלק מהנערים - רק לנערים שהם
אוילים,
חסרי-לב,
כסילים, או
לצים
- רק לנערים שעושים מעשים מסוכנים או מזיקים, ואי-אפשר לשכנע אותם בהיגיון
שיפסיקו (לדוגמה, כשילד רץ לכביש, צריך לתפוס אותו בכוח לפני שיידרס).
הפסוקים שהובאו למעלה מלמדים, שאסור לאב
לחשוך את
שבטו או
למנוע אותו, כלומר, להחליט
באופן עקרוני לא להשתמש בעונשים גופניים. יש להחליט בכל מקרה
לגופו: אם אופיו של הבן מצדיק עונשים גופניים, יש להשתמש ב-
שבט ולא
לחסוך, כי במקרים אלה השבט יכול להרחיק מהנער את איוולתו, ולתת לו
חכמה.
דיון על כעס בחינוך ב"דרישת האלהים באמצעות חקר המקרא"