קוד: ביאור:מלכים א א21 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
מלכים א א21: "וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו, וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים
"
כאשר ניסה אדוניהו לתפוס את השלטון, בת שבע פנתה אל דוד וטענה כי אם אדוניהו ימלוך, "והייתי אני ובני שלמה חטאים". המשמעות הפשוטה של הפסוק היא "כשתמות, נהיה חוטאים"; אולם משמעות זו אינה אפשרית, שהרי חטאיו של אדם תלויים במעשיו ולא במעשיהם של אחרים!
1. יש שפירשו, שהמשמעות המקורית של השורש
חטא היא חיסרון (ראו
חטא), ולפי זה בת-שבע מתכוונת להגיד, שאם דוד לא יפעל מייד, הוא עלול למות ואז היא ושלמה ייפגעו ויהיו "חסרים ומנועין מן הגדולה
" (
רש"י), כלומר מגורשים מהשלטון, או אפילו "חסרים מן העולם, כי ימלוך אדוניה וישלח בנו יד
" (
מצודות).
2. יש שפירשו, שהמילה
חטא מציינת גם עונש, כמו ב
ויקרא כד15: "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ
". לפי זה, בת-שבע אומרת שלאחר מותו של דוד, הם יהיו חייבי מיתה, אדוניהו יעניש אותם כאילו שחטאו
(ע"פ רלב"ג, דעת מקרא).
3. יש שפירשו, שבת-שבע התכוונה להגיד לדוד "אם תמות לפני שתדאג לקיים את ההבטחה לשלמה, אתה תהיה חוטא", אולם מפני כבודו של דוד היא אמרה "אנחנו נהיה חוטאים"
(רד"ק בשם 'יש מפרשים'). דוגמה לסגנון דיבור זה ניתן למצוא ב
שמואל ב יד9: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ 'עָלַי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ העון וְעַל בֵּית אָבִי, וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי'
" - היא אומרת שהעוון עליה, אך למעשה מתכוונת להגיד שהמלך יהיה חוטא אם לא ידאג לטפל בעניינה.
4. יש שפירשו, שהמשפט "
והיינו... חטאים " משמעו "ניחשב לחוטאים", ייפתח נגדנו תיק פלילי. ייתכן שהכוונה לתיק חדש שאדוניהו יפתח מעצם העובדה שהם מתחרים על השלטון (בגלל
השבועה של דוד) - כל אדם שמתחרה בשלטון נחשב אוטומטית ל"חוטא" בעיני השלטון; וייתכן שהכוונה לתיק של ניאוף, שאדוניהו יפתח מחדש כדי להוכיח שבת-שבע היא נואפת ולכן היא ובנה פסולים מהמלוכה: "בשכב המלך עם אבותיו, אדוניהו יבקש תואנה להמית את בת שבע ואת שלמה. ורמזה בזה כי אז יזכור עניין בת-שבע ואוריה ויאמר שזנתה תחת בעלה בחייו וידון אותה למות על זה. גם יאמר כי שלמה בחטא יחמתהו אמו ובזה ימית האם והבן ויתפרסם בעולם החטא ההוא שהיה מכוסה ונעלם
"
(אברבנאל), "חטא דוד עם בת שבע לא היה מכוסה ונעלם, אלא שימש סלע מחלוקת עוד בימי דוד האחרונים. אמנם, נתן הנביא העניק מחילה אלוקית לדוד... אך מסתבר כי היו רווחות גם השקפות אחרות על כך וכי הקיטרוג על דוד לא פסק. כל עוד החזיק דוד ברסן השלטון, לא יכלה ההתמרמרות לבוא לכלל ביטוי ציבורי. אך רק התערער שלטונו לשעה קלה בזמן מרד אבשלם, ומייד פרצה בכל אכזריותה מפי שמעי בן גרא: "צא צא איש הדמים ואיש הבליעל", וכבר פרשו פרשנים ראשונים את הביטוי "איש הבליעל" כמכוון למעשה דוד עם בת שבע... בין מרד אבשלום לניסיון התמלכותו של אדוניהו עבר זמן מועט, הפרשה עדיין לא נשכחה, בודאי לא על ידי אדוניהו שביקש לנצל כל נימוק אפשרי כדי לחזק את טענתו למלוכה תחת אביו ולמנוע את השלטון משלמה, הבן לאותם נישואים בתחילתם בחטא. ייתכן שקללת שמעי רומזת על כך כי כבר בשעתו השתמש אבשלום בעניין זה כבחומר תעמולה לטובתו. מכל מקום דבר בת שבע לדוד שאם אדוניהו יגיע למלוכה יהיו היא ובנה שלמה "חטאים", מעידים כי אדוניהו עשה שימוש בנימוק זה בחתירתו לשלטון.
"
(אריה ברטל, בית מקרא עה).