דרך רשעים כאפילה, לא ידעו במה ייכשלו

הפועל ידעו הוא בזמן עבר והפועל יכשלו הוא בזמן עתיד. אז לאיזה זמן מתייחס הפסוק? כמה פירושים:

1. הפסוק מתייחס לעתיד - הרשעים אינם יודעים, באיזה מכשול הם עומדים להיכשל; הם דומים לאדם ההולך באפלה, ואינו יודע לתוך איזה בור הוא עומד ליפול (ע"פ רוב המפרשים).

- אולם, כל אדם - ולא רק הרשעים - עלול ליפול במלכודת פתאומית שלא ידע עליה מראש, קהלת ט12: "כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם".

2. הפסוק מתייחס להווה. בהמשך לפסוקים הקודמים המזהירים מפני כניעה ללחץ חברתי (פסוק 15), נאמר כאן: כשאתה נכנע ללחץ והולך עם רשעים, אתה הולך בדרך אפֵלה, כמו אדם שעיניו קשורות.  במקום לחשוב ולהחליט בעצמך, אתה מוותר על שיקול-הדעת שלך ונגרר ללכת לאן שהם מובילים אותך, ולא מודע לכך שהם מכשילים אותך.

3. הפסוק מתייחס לעבר - אחרי שהרשעים נכשלים, הם לא יודעים במה נכשלו; הם מקימים ועדות חקירה ובדיקה, כל ועדה מגיעה למסקנות אחרות, אבל הם לא מצליחים לגלות את הגורמים האמיתיים של הכישלון. כיוון שלא למדו תורה, הם נמצאים כל ימיהם באפלה, אין להם סדר בראש ובחיים, הכל נראה בעיניהם אקראי ולא מובנה. לכן כשהם נכשלים במעשיהם, אין להם הסבר, אינם יודעים מדוע נכשלו, ולכן אינם יודעים איך להתאושש מהכישלון ולהמשיך הלאה (ע"פ יעל). 

הרעיון נכון גם בעולם התורה והמצוות. כל עבירה שאדם עושה אוטמת את ליבו,  ויקרא יא43: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (לפי רש"י). הרשע מרגיש שליבו אטום והוא נמצא באפילה רוחנית, אך כיוון שלא למד תורה הוא אינו מבין מדוע - הוא לא יודע במה נכשל. כתוצאה מכך הוא מתייאש וחושב שאין לו סיכוי לתשובה.   לעומתו, הצדיק (שנזכר בפסוק הקודם) מבין שאפשר לצאת גם משיא החושך ע"י הארה הדרגתית - הולך ואור.

וכך נאמר במשלי כד16: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה" (פירוט): הרשעים מתייאשים אחרי נפילה אחת, אבל הצדיק יכול בכוח אמונתו להתאושש מכל נפילה גשמית או רוחנית.