קוד: סלסל= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
בלשון ימינו, "סלסולים" הם עיטורים וקישוטים עגולים, ו"סלסלות" הן סלים קטנים. אבל בלשון המקרא, השורש
סלסל מופיע רק פעמיים ומשמעותו שנויה במחלוקת:
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת"
סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ, תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה"
כיון שראה יוסף את עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה מסלסל בשערו ואומר 'ברוך המקום שהשכיחני בית אבי'" (מדרש תנחומא על פרשת וישב סימן ח).
המפרשים הסבירו את משמעות השורש סלסל בכמה דרכים:
1.
סלסול = חיפוש מקיף: הבוצר מסתובב בכרם ומחפש היטב את כל הענבים שנשארו על העץ;
יוסף היה בודק את שערו ומחפש בו את כל הפגמים כדי להתייפות; והחכם מלמד את בנו שהוא צריך להתעמק בחכמה: "היה חוזר עליה לדקדק בה
"
(רש"י על משלי ד8);
2.
סלסול = משמוש, התעסקות והחזקה מתמדת: הבוצר כל הזמן ממשמש בענבים, קוטף ואוסף
אותם; יוסף היה ממשמש ונוגע בשערו כל הזמן כדי לסדרו וליפותו; והחכם מלמד את בנו שהוא צריך להחזיק בחכמה כל הזמן ולא
לעזבה: "תהא ממשמש בה בקביעות
"
(מצודות על משלי ד8);
3.
סלסול = הפיכה מצד אל צד; פירוש זה למדו חז"ל מעוזרת-הבית של רבי יהודה הנשיא, "לא הוו ידעי רבנן מאי
סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ; שמעוה
לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה
מהפך במזייה, אמרה ליה: 'עד מתי
אתה
מסלסל בשערך!' (למדנו שהסלסול לשון חיפוש והיפוך)
"
(בבלי מגילה יח א ורש"י שם). הבוצר הופך את הענבים מצד אל צד, יוסף היה מהפך את שערו מצד אל צד, והחכם מלמד "הפוך בה והפוך בה דכולא בה
"
(בן בג בג,
משנה אבות ה כב).
ייתכן גם שהשורש
סלסל נגזר מהשורש
סלל, שממנו באה המילה
מסילה, כמו בפסוקים:
וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ, פַּנּוּ דָרֶךְ, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי"
עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים"
לפי זה ישנן אפשרויות נוספות לפרש את השורש סלסל:
4.
סלסול = הרמה וכיבוד: "יצייר בליבו חשיבות החכמה ורוממותה, וכנגד זה גם החכמה תרומם אותו
"
(מלבי"ם וכן
נחמיאש על משלי ד8
).
5.
סלסול = הליכה במסילה: "לדרוך ולהלוך במסילתה [של החכמה] יומם ולילה
", או "מעניין (תהלים פד ו): "מְסִלּוֹת בלבבם", ללמוד תורה בכוונה
"
(נחמיאש על משלי ד ח).
6. ולי נראה, שעצתו של החכם בספר משלי כוללת את כל הפירושים: הוא מדריך את בנו ללמוד את דבריו ואת דבריהם של מורים אחרים (ראו שני שלבים בלימוד), אבל גם מלמד אותו שלא יסתפק בחכמה שהוא לומד אלא יסלסל אותה - ימשיך לפתח ולשפר אותה, ימשיך לקדם את המחקר. פירוש זה מתאים לכל הפירושים שנזכרו למעלה: חיפוש מעמיק (כדי לפתח את חכמתם של אחרים יש לחקור אותה לעומק); התעסקות מתמדת (כדי לפתח את חכמתם של אחרים יש להתעסק בה בהתמדה); הפיכה מצד אל צד ("הפוך בה והפוך בה"); רוממות (מי שמקדם את המחקר, מרומם את החכמה ומעלה אותה בדרגה).
וזה מתאים גם לפירוש המקובל בימינו - סלסול = עיטור: מי שמקדם את המחקר, מוסיף עיטורים ויופי לחכמת הדורות הקודמים. וכן ב
משלי טו7: "שִׂפְתֵי חֲכָמִים
יְזָרוּ דָעַת, וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן
" (פירוט): החכמים מוסיפים זר ועיטור למידע שהם מקבלים מאחרים.
"סלסלה
ותרוממך מדבר על לימוד התורה שצריכה סידור ויפוי כשיער הראש שאינו טוב
כשהוא מעורבב ולא מסודר, ועל שיער הראש כתוב בשיר השירים "קווצותיו תלתלים"
ופירשו, על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות
"
(isratal, בחדרי חרדים - פורום הערות בדף היומי http://bhol-forums.co.il/topic.asp?topic_id=2121561&forum_id=771).
פירושים נוספים:
7. סלסול = ליטוף, בהקבלה להמשך הפסוק "תחבקנה" (דעת מקרא).
8. סלסלה = מלשון סליל, העולה בתנועות מעגליות מעלה מעלה. כך גם לימוד התורה - לימוד מחזורי, שבכל מחזור הוא גבוה ונעלה יותר (ע"פ גליה).
ראו גם: המשמעות של הכפלת אותיות השורש.