החכם מעטר את דבריהם של אחרים ולא מנסה להמציא את הגלגל מחדש

1. הגר"א קישר את הפסוק לזר הזהב ולכן הנחושת שבמשכן: "שפתי חכמים יזרו דעת, כלומר, אף מה שיודעים מאחרים - מעטרים אותם ומיישרים דבריהם ואומרים כל דבר ודבר על אופניו, שיהיו ערבים ומתוקים לשומעם. ו"יזרו" מלשון זֵר... אבל הכסילים, לא די שאין יכולים לומר ה"דעת" נכון, אלא אפילו בליבם אין להם כן ורגל שיבינו זאת, ואין ל"דעת" מקום כלל בלבם" (ואני הוספתי כמה "עיטורים" - ראו בהקבלות).

2. גם מלבי"ם פירש יזרו מלשון זֵר וכן מלשון כַן, אולם הוא פירש את משמעות הפסוק אחרת: "החכמים ישימו אל הדעת זר סביב לשמרו מן הכסילים... אמנם הכסילים... לבם אינו עומד על כן ובסיס".

- אולם, הזֵר בכלי המשכן נועד לעיטור ולא לשמירה; אילו הכוונה היתה שהחכמים שומרים על הדעת, היה ראוי לכתוב "שפתי חכמים ינצרו דעת" או "יגדרו דעת".

3. גם רש"י פירש יזרו מלשון זר זהב, אבל הוא פירש לא כן = אינו זהב;

אולם, בלשון המקרא, בכל הפסוקים שבהם יש תקבולת ניגודית, משתמשים במילים מנוגדות, ולא בביטוי לא כן. אילו הכוונה היתה שלבם של הכסילים אינו זהב, היה ראוי לכתוב משהו כמו "ולב כסילים בדיל ועופרת" או "ולב כסילים כסף סיגים".

4. לפי גירסה אחרת בפירוש רש"י, לא כן = אינו אמת (כמו למשל בפסוק מלכים ב יז9: "וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם...");

- אולם, לפי פירוש זה, הניגוד בין שני חלקי הפסוק אינו ברור ומדוייק.

5. מצודת דוד פירש את המילה יזרו מהשורש זרה = פיזר: "החכמים מפזרים את הדעת ללמד לכל", והכסילים "לא כן יחפצו ללמוד כאשר החכמים חפצים ללמד".

- אולם, גם לפי פירוש זה הניגוד בפסוק אינו ברור, כמו בסימן 3 למעלה. ועוד, בפסוק אחר נאמר לכאורה להיפך, משלי י14: "חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת" (פירוט) (אמנם, שם אפשר לפרש שהחכמים מפזרים את הדעת לכולם בצורה מוצפנת, כך שכל אחד יבין את מה שהוא צריך להבין).

6. ורמ"ד ואלי פירש, שהמילה יזרו רומזת למלאכת הזרייה, שמטרתה להפריד את החיטה מהמוץ, את הטוב מהרע, ישעיהו ל24: "וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ, אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה", משלי כ26: "מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן" (פירוט).    דברי השפתיים נמשלו לרוח, ישעיהו יא4: "וְהִכָּה אָרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע".   החכמים, ברוח שפתיהם, מבצעים זרייה על הדעת - מבחינים בין מידע אמיתי לשקרי;

לעומתם, ליבם של הכסילים אינו יציב - אין להם כן ובסיס, הם לא יודעים להבחין בין טוב לרע ומשנים את דעתם כל הזמן: "להודיע טבעם ההפכפך של הכסילים, שאינם עומדים בדיבורם, פעם אומרים לא ופעם אומרים כן, כי אינם יודעים מה שחפצים... וזהו גם כן מה שאמר הנביא על אנשי דורו:",  ירמיהו ח6: "הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע, לוֹא כֵן יְדַבֵּרוּ" (פירוט), "כי היו תמיד מתנהגים בדרך פקפוק, ולכן לא היו יכולים ליתקן" (רמ"ד ואלי).

שפתי החכמים נמשלו לרוח, המזרה ומפרידה את הטוב מהרע; אבל הרשעים להיפך, תהלים א4: "לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ".