הקשר בין אוכל לבין אהבה ושנאה

1. נניח שאני רואה אדם עני ברחוב, ומשום-מה, אין לי חשק לתת לו כסף. אני יכול להכריח את עצמי לתת לו בלי חשק, אבל אז הוא יראה שהפרצוף שלי חמוץ, וייעלב. האם במצב זה עדיף לתת או לא? מה חשוב יותר - הנתינה החומרית או הנתינה הרגשית?

ספר משלי מציע, כדרכו, את דרך האמצע. הפסוק מכוון לאדם שרוצה לתת אוכל לעני: האדם רוצה לקיים את מצוות הצדקה בהידור רב, הוא רוצה להכין לעני סעודה דשנה ומשביעה, ולכן הוא קונה שור מפוטם ושוחט אותו לכבוד האורח; אך בזמן הסעודה, יצר הרע לוחש לו "למה בזבזת כל-כך הרבה כסף על ה'בטלן' הזה? לא היה עדיף שתשמור את השור לעצמך?"; וכך היצר מטריד אותו עד שבסוף הסעודה הוא כבר די שונא את העני שבא, כביכול, 'לגזול' את רכושו, והשנאה הזאת מתבטאת בהתנהגות, והעני רואה ונעלב. לאדם כזה אומר הכתוב "עדיף שתיתן לעני ארוחה פשוטה וזולה, ארוחת ירק, ותנהג עמו באהבה - מאשר לתת לו סעודה גדולה ויקרה, שתגרום לך לשנוא אותו ולפגוע ברגשותיו": "טוב ארוחת ירק לתת לעני ואהבה שם, להראות לו פנים יפות... מלהאכילו בשר שמן ויראנו פנים זועפות" (רש"י).

מובן שעדיף להתגבר על היצר כך שלא תהיה שנאה כלל, כמו אברהם, שנתן לאורחיו שור אבוס באהבה, בראשית יח7: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ"; אבל הפסוק פונה לבני אדם רגילים שצריכים לבחור בין שתי האפשרויות.

מצד שני, גם לנתינה החומרית יש חשיבות: לא נאמר "טוב לא לתת ארוחה בכלל, מלתת שור אבוס ושנאה בו" אלא טוב ארוחת ירק..., כלומר, צריך לתת לפחות ארוחה פשוטה, כדי שהעני לא יגווע ברעב. עדיף שייעלב קצת וימשיך לחיות, מאשר שימות בכבוד.

2. עד כאן פירשנו שהפסוק מכוון לנותן הצדקה - שישים לב גם לצד הרגשי של הנתינה ולא רק לצד החומרי;    אולם הפסוק יכול להתייחס גם למקבל - הצריך לבחור בין סעודה גדולה ודשנה במקום ששונאים אותו, לבין ארוחה פשוטה וצנועה במקום שאוהבים אותו. החכם ממליץ לבחור באפשרות השניה, כי האהבה תורמת לבריאות הרוחנית של האדם, החשובה לא פחות מבריאותו החומרית: "טוב לאדם... ארוחת ירק עם חברה שתהיה אהבה שם ביניהם, יותר משור שמן עם חברה שתהיה שנאה ביניהם, כי השנאה תגרה מדון ביניהם ותהיה סבה לרעות גדולות" (רלב"ג, וכן ומצודת דוד).

3. וייתכן שהפסוק מכוון לכל משפחה, ומתייחס לרמת החיים במשפחה. אנשים שרוצים רמת חיים גבוהה, צריכים להשקיע יותר זמן בעבודה, וכתוצאה מכך יש להם פחות זמן לדבר עם בני המשפחה, ויש פחות אהבה בבית. על כך אומר הכתוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם - טוב לחיות בצניעות, לעבוד פחות ולהשקיע יותר באהבה בין בני המשפחה, משור אבוס ושנאה בו - מאשר לחיות ברמת-חיים גבוהה כאשר היחסים בין בני המשפחה מעורערים.  פירוש זה מתאים למשמעות המילה  "ארוחה - ענין האכילה התמידית בכל יום" (מצודת ציון), ירמיהו נב34: "וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו".