מוסר רע לעוזב אורח, שונא תוכחת ימות

פסוקים רבים בספר משלי מלמדים שיש לאהוב ביקורת; אולם הפסוק שלנו קיצוני - שונא תוכחת ימות - עד כדי כך?!

1. "מי שעוזב דרך ה', צריך ליסרו במוסר רע וקשה, כדי שיוסר;   ומי ששונא תוכחת ימות ברעתו, כי לא ישוב ממנה" (רלב"ג), כלומר - מי ששונא תוכחת, לא יזכה לחוות את חוויית השינוי והשיפור, אלא יישאר רע עד יום מותו;

2. "ואשר לא יתעורר לקול המוכיחים - יוכפל עונו, כי הזהירוהו והקשה את לבו ולא נזהר... כי העובר עברה, תתקפהו התאוה והיצר השיאו, ויתכן כי נפשו מרה לו על אשר לא עצר כח מפני יצרו, ואולי יכסוף לתוכחת ויקוה למוסר. אבל שונא התוכחת כבר נואש מנפשו, ושנאת התוכחת תהיה לו לעדה כי הוא שונא דברי השם יתברך" (ר' יונה גירונדי, שערי תשובה ב י-יא).