קוד: ביאור:משלי טו1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק טו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
מענה רך, המוכן להתגמש ולקבל באופן חלקי את טענות הזולת, ישיב (ירגיע ויחזיר לאחור) את החמה (הכעס) שבליבו; אולם דיבור עצבני, המתאמץ להתנגד לדברי הזולת, יעלה (יגדיל) את האף (הכעס) שלו.
הכועס על מי, והוא משיב לו מענה רך, בזה משיב חמתו מעליו; אבל אם ישיב דבר המעציב, תעלה את האף להתגבר יותר.
חלק גדול מהמריבות בין בני אדם הוא על כבוד: אנשים רבים כי הם רוצים להוכיח שהם צודקים, הם רוצים שיכירו בנכונות הדרישה שלהם. במקרים אלה, אפשר "לנצח" במריבה ע"י הבעת הסכמה עקרונית עם הצד השני. למשל: אם שני אנשים רבים על מקום בתור, ואחד מהם יוותר ויגיד "בסדר, תהיה לפניי", יש סיכוי טוב שהשני יגיד "לא לא לא, תהיה אתה לפניי"; ההסכמה מוציאה את העוקץ מהמריבה; זה לא מכובד לריב ולהתווכח עם אדם שמביע הסכמה, ולכן הצד השני יכול להרשות לעצמו להיות נחמד:
מענה רך
= תשובה שמושפעת ומביעה הסכמה מסויימת עם הצד השני;
ישיב = ירגיע (כמו
ישעיהו ל15: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת
"), או יגרום לזולת להחזיר אחורה;
מענה רך ישיב חמה = תשובה שמביעה הסכמה חלקית עם
האדם הכועס, עשויה לגרום לו להפסיק לכעוס ואפילו לקחת בחזרה חלק מתלונותיו
וטענותיו (כמובן, זה לא תמיד עובד, יש אנשים שבאופן עקרוני לא אוהבים להיות
נחמדים...).
עצב = כוח ומאמץ; דבר עצב = דיבור שמפעיל מאמץ, דיבור שמתאמץ להתנגד לדברי הצד השני; ודבר עצב יעלה אף = כשאדם מתאמץ להתווכח ולהתנגד לאדם שכועס עליו, יש סיכוי שהכעס רק יעלה ויגדל.
יישומים נוספים:
בין איש לאשתו -
איך לשכנע את בן הזוג לבוא לטיפול? על-פי הרב גד מאיר שמחוני, יש להשתמש במענה רך - להביע הסכמה חלקית עם טענותיו: "אמרי לו שאת מקבלת את כל טענותיו שיש בך פגמים ובעיות
ואת רוצה לשפר את המצב. שוחחת כבר עם יועץ נישואין שייעץ לך וידריך אותך,
אבל הוא ביקש שבעלך יבוא כדי שיוכל לומר לו בדיוק מה מפריע לו אצלך והיועץ
יוכל לטפל בך. את השאר תשאירי כבר ליועץ לעשות כמיטב ידיעותיו
"
(הרב גד מאיר שמחוני, שו"ת מורשת).
בין אדם לה' - כשה' מייסר את האדם, האדם יכול להשיב את חמת ה' במענה רך, בתפילה שבה הוא מקבל את הדין ומביע הסכמה עקרונית עם העונש שהוטל עליו, רק שהוא מבקש שה' ירחם עליו ויקל בעונשו.
-
מענה הוא תשובה לדבריו של הזולת, אך הרכות עשויה לעזור גם כשפונים לאדם שלא דיבר עמנו לפני כן, למשל כאשר רוצים למתוח ביקורת. לדברי ביקורת יש הרבה יותר סיכוי להתקבל כאשר הם נאמרים באופן שמביע הסכמה חלקית עם התנהגותו של הצד השני. למשל, במקום "אל תטפס על עצים, זה מסוכן!" (דבר עצב), עדיף להגיד "אני מבין שחשוב לך לטפס על עצים, אבל אולי תעשה את זה בצורה שלא תסכן את חייך?" (מענה רך).
דיבור רך, המביע הסכמה חלקית עם הצד השני, נזכר גם ב:
משלי כה15: "בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם
": כשהאדם שהקצין כועס עליו מביע הסכמה עם הקצין, מודה שהכעס מוצדק ומבקש רק דחיה בביצוע העונש, הדבר עשוי לשבור את קושי הגזירה (פירוט).
איוב מ27: "הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים? אִם יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת?
" - האם אתה חושב שהוא יתחנן אליך או שבכלל ידבר אליך באופן שמושפע ממה שאתה אומר? הוא בכלל לא יתייחס אליך, אתה זניח לעומתו.
דבר רך הוא דבר המושפע בקלות מכוחות חיצוניים; לפי זה, מענה רך הוא תשובה המושפעת מדברי הצד השני, תשובה המביעה הסכמה חלקית (ראו "הקבלות").
ישיב - שני פירושים: 1. ירגיע (כמו
ישעיהו ל15: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת
"), 2. יגרום לזולת להחזיר אחורה.
מענה רך ישיב חמה - איזו חמה בדיוק?
1. חמתו של השומע. כשאני מדבר ברַכּוּת, הצד השני נרגע ומוכן להקשיב.
חלק גדול מהמריבות בין בני אדם הוא על כבוד: אנשים רבים כי הם רוצים להוכיח שהם צודקים, הם רוצים שיכירו בנכונות הדרישה שלהם. במקרים אלה, אפשר "לנצח" במריבה ע"י הבעת הסכמה עקרונית עם הצד השני. למשל: אם שני אנשים רבים על מקום בתור, ואחד מהם יוותר ויגיד "בסדר, תהיה לפניי", יש סיכוי טוב שהשני יגיד "לא לא לא, תהיה אתה לפניי"; ההסכמה מוציאה את העוקץ מהמריבה; זה לא מכובד לריב ולהתווכח עם אדם שמביע הסכמה, ולכן הצד השני יכול להרשות לעצמו להיות נחמד, להפסיק לכעוס ואפילו לקחת בחזרה חלק מתלונותיו וטענותיו.
2. חמתו של
העונה. כשאני מרגיש שאני עומד לכעוס, כדאי להשתדל, באופן מלאכותי,
לדבר במענה רך, לדבר בעדינות וברכות, וכך להינצל מהכעס: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם
וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה
לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם
"
(איגרת הרמב"ן).
כך עשה הלל הזקן
(תלמוד בבלי, שבת ל:; אבות דרבי נתן פרק כט): "מעשה בשני בני אדם שהמרו.... מי שיקניט את הלל ייטול ארבע
מאות זוז... אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו, הלך ועבר על פתח
ביתו, אמר 'מי כאן הלל?! מי כאן הלל?!'... אמר לו: 'בני, מה אתה מבקש?'
": אדם ניסה לעצבן את הלל בערב שבת, בזמן הלחוץ ביותר, כשהלל היה במקלחת; אבל הלל פנה אליו ברכות
בְנִי, וכך הציל את עצמו מן הכעס
(הרב אליהו בר שלום, "כלים שלובים" 35, אדר ה'תשס"ח).
3. וגם חמת ה': כשה' מייסר את האדם, האדם יכול להשיב את חמת ה' במענה רך, בתפילה שבה הוא מקבל את הדין ומביע הסכמה עקרונית עם העונש שהוטל עליו, רק שהוא מבקש שה' ירחם עליו ויקל בעונשו.
עצב הוא כוח ומאמץ; דבר עצב = דיבור שמפעיל מאמץ, דיבור המתאמץ להתנגד לדברי הצד השני ולא מוכן להתגמש. כשאדם מתאמץ להתווכח ולהתנגד לאדם שכועס עליו, הכעס עלול לעלות ולגדול.
ולמה בתחילת הפסוק חמה ובסופו אף?
"יש הבדל בין חמה ובין אף,
שהחמה היא הכעס השמור בלב בחמימות ואש בוער,
והאף
הוא הקצף החיצוני הניכר ומתגלה...
כשמשיב במענה רך, ישיב גם החמה הפנימית, וישוב האויב לאוהב;
אבל הדבר עצב, לא לבד שלא ישיב חמה, כי גם יעלה אף החיצון לנקום בו תכף" (ע"פ מלבי"ם).
| פרק טו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |