עוכר ביתו בוצע בצע, ושונא מתנות יחיה

מה צריך לעשות אדם שמציעים לו מתנה?

1. אם הנותן הוא אדם רחוק, שאין לו קשרי ידידות איתנו, אפשר פשוט לסרב לקבל את המתנה.  כך עשה אברם, שסירב לקבל מתנות ממלך סדום, בראשית יד23: "'אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם'" (פירוט). כך עשה גם אלישע, שסירב לקבל מתנות מנעמן שר-צבא ארם, מלכים ב ה16: "וַיֹּאמֶר 'חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח' וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן". 

2. אך אם הנותן אדם קרוב, הסירוב עלול לפגוע בו ובקשרי-הידידות בינינו!  פתרון אפשרי הוא לקבל את המתנה אבל לתת מיד משהו בחזרה.  כך עשה יעקב אבינו, בראשית כח20-22: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר 'אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ - וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאֶלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (פירוט), כלומר: אם ה' ייתן לי מתנות, אני מייד אתן לו משהו בתמורה; לא בגלל שה' צריך זאת, אלא בגלל שאני, יעקב, צריך לתת ולא רק לקבל (בזמנם המעשר לא היה חובה - זו היתה יוזמה פרטית של יעקב).   כך עשה גם אלישע לאחר שאשה שונמית אירחה אותו בביתה, מלכים ב ד13: "וַיֹּאמֶר לוֹ 'אֱמָר נָא אֵלֶיהָ, הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ? הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?' וַתֹּאמֶר 'בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת'".    וכך עושים גם בפורים, אסתר ט22: "וּמִשִלֹח מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (פירוט): לאנשים שיש להם, שולחים מנות ומקבלים מנות בתמורה; רק לאביונים, שאין להם מה להחזיר, נותנים מתנות.

3. פתרון נוסף הוא להשתמש במתנה לצרכי ציבור, כמו שעשה אלישע כשמישהו הביא לו תרומה של מזון, מלכים ב ד42: "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ; וַיֹּאמֶר 'תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ'".

4. בתלמוד מסופר על כמה מחכמי ישראל שקיימו פסוק זה כפשוטו:

"שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול: במה הארכת ימים?... אמר ליה: מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי. לא קבלתי מתנות - כי הא: דרבי אלעזר, כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה - לא הוה שקיל; כי הוה מזמני ליה - לא הוה אזיל; אמר להו: לא ניחא לכו דאחיה, דכתיב שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה. רבי זירא, כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה - לא הוה שקיל; כי הוה מזמני ליה – אזיל, אמר: אתייקורי דמתייקרי בי [הם מתכבדים בי, ולא אני מקבל מהם]" (בבלי מגילה כח.);

"אי בעי במתנה – נישקליה. רב גידל לא נחית לה, דכתיב ושונא מתנות יחיה" (בבלי קידושין נט א);

"תנו רבנן: הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות, וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות, והביאום לפני הגזברים לירושלים, אמרו להם: אי אתם זקוקים לכך (הואיל ומתחלה לא נתכונתם לגזול, שהלקוחות מוחלין)! אמרו להם: אף אנו אין רצוננו בכך (ליהנות משל אחרים)!" (בבלי ביצה כט).

4. בתקופות מסויימות, שנאת המתנות היתה כל כך מקובלת בעם ישראל, עד שהיא שימשה גם בסיס לפסיקת הלכה: "מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - משום דאמר ליה: אי בדמי - לית לי דמי למיתן לך; במתנה לא ניחא לי, דכתיב ושונא מתנות יחיה" (בבלי בבא בתרא יג ב);   אך בתקופות אחרות,  "משרבו מקבלי מתנות - נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, דכתיב ושונא מתנות יחיה" (בבלי סוטה מז ב).

5. אם, למרות הכל, החלטתם לקבל מתנות - יש לוודא שהנותן נותן אותה בשמחה, משלי כג6-7: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תתאו[תִּתְאָיו] לְמַטְעַמֹּתָיו; כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ" (פירוט).

שונא מתנות מה' יחיה

עד כאן פירשנו, כמו רוב המפרשים, שהפסוק מתייחס למתנה מאדם לאדם. אך הפסוק מדבר על מתנות באופן כללי, ולכן ניתן לפרש אותן גם על מתנות שהאדם מקבל מה':

- מתנות בעולם הזה - כל הרכוש, הכישרונות והידע שיש לאדם הם בעצם מתנות שהוא קיבל מה', והשונא מתנות משתדל להשתמש בכל הדברים שקיבל כדי לעשות את רצון ה' וכביכול לתת לה' "תמורה", כך שלמעשה זו כבר לא מתנה. אדם הנוהג כך, מקבל חיוּת רוחנית כי הוא נמצא בזרימה בלתי פוסקת של שפע שמגיע אליו ויוצא ממנו. כל עוד אנחנו שומרים את המתנות לעצמנו בלבד, אנחנו מלאים ולא יכולים לקבל עוד; ברגע שאנחנו מעבירים אותן הלאה, אנחנו נפתחים לקבל שפע חדש, וזוכים לחיות.

- מתנות בעולם הבא - ישנם אנשים שרוצים כבר להגיע לעולם הבא, עולם הדבקות הרוחנית בה'; אך אדם השונא מתנות מעדיף להגיע לעולם הבא רק לאחר שקיים מצוות בעולם הזה, כדי שהעולם הבא יהיה עבורו שכר על עבודה שעשה, ולא מתנת-חינם; ולכן שונא מתנות יישאר לחיות בעולם הזה עד שיסיים את תפקידו (ע"פ גליה. וראו גם במאמרה "שונא מתנות יחיה" כעיקרון בעבודת הנפש ובעבודת ה').

מדיניות כלכלית

בנוסף למשמעות הפסוק עבור האדם הפרטי, הפסוק גם מותח ביקורת על הדעות הכלכליות המקובלות בשמאל ובימין:

• עוכר ביתו בוצע בצע - בניגוד לקפיטליזם, הטוען שאם כל אדם ינהג לפי שיקולים אנוכיים וירדוף בצע כאוות נפשו, המשק יתקדם.
• ושונא מתנות יחיה - בניגוד לסוציאליזם, הטוען שהמדינה צריכה לתת מתנות לאזרחים - קיצבאות וסובסידיות.

לתורה ישנה מדיניות כלכלית ייחודית שאינה נמצאת לא בשמאל ולא בימין: מותר לאנשים לצבור הון כאוות נפשם, פרט לדבר אחד - קרקע. בעולם של התורה אי אפשר לצבור קרקעות לנצח, כי הקונה חייב להחזיר את הקרקע למוכר בשנת היובל. כך מובטח שלכל אדם יהיה מקום לבנות בו את ביתו.