קוד: ביאור:בראשית יד23 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל:
ויאמר מלך סדם אל אברם:
תן לי הנפש, והרכש קח לך!
ויאמר אברם אל מלך סדם:
"הרמתי ידי אל ה', אל עליון קנה שמים וארץ; אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך; ולא תאמר 'אני העשרתי את אברם'.
מדוע לא רצה אברם לקחת מתנות ממלך סדום, והרי הוא הציל אותם מארבעת מלכי הצפון, ומגיע לו לקבל על כך תמורה?
ועוד: מדוע חשש אברם שמלך סדום יגיד "אני העשרתי את אברם", והרי אברם היה עשיר עוד לפני כן (בראשית יג2): "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב
"?
נראה שאברם הכיר את מידותיהם השליליות של אנשי סדום - ובכללן את מידת הגאווה: (יחזקאל טז49): "הִנֵּה זֶה הָיָה עון סְדֹם אֲחוֹתֵךְ -
גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה
".
אילו היה אברם מסכים לקבל ממלך סדום אפילו שרוך-נעל אחד, היה מלך סדום מתגאה ואומר " אני העשרתי את אברם; כל הרכוש של אברם בא רק משרוך-הנעל שנתתי לו; השרוך שלי 'הביא לו מזל' ורק בזכות זה הוא הצליח לשמור על עשרו".
יותר מזה: ייתכן שמלך סדום גם היה דורש מאברם 50% מה"רווחים" שהרוויח משרוך-הנעל שנתן לו...
כדי להימנע ממצב מביך זה, העדיף אברם שלא לקבל ממלך סדום שום דבר.