הנדר של יעקב

קוד: ביאור:בראשית כח20 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: דוד אקסלרוד

אל:

לפני שיעקב יצא מארץ ישראל לחרן, הוא אמר:

בראשית כח 20-22: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: 'אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ."

נדרו של יעקב נשמע כתנאי "אם יהיה לי כך וכך אזי יהיה לי ה' לאלוקים... והאבן יהיה בית אלוקים ויעשר". ואם לא יהיה כך וכך? האם יעקב העלה על דעתו, שה' לא יהיה לו לאלקים?!

1. "אם" - לשון בקשה ולא לשון תנאי / דוד אקסלרוד

יעבץ אומר דברים דומים (דברי הימים א ד10-11): "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי'; וַיָּבֵא אֱלֹקִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל: וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה..."

אומר יעבץ- "אם ברך תברכני והרבית... והיתה ידך... ועשית" והמשך הפסוק - "ויבא אלוקים את אשר שאל". כאן ברור ש"אם" הוא לשון בקשה, כמו (נחמיה ב 7): "וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר..." אין זה תבנית "אם... אז...", אלא בקשה.

כך גם בפרקנו, יעקב אומר: "אם על המלך טוב ושמרתני..., ויהיה לי לחם... ובגד... ושבתי..."- כל זה בקשה. "...והיה ה' לי לאלוקים"- זה סוף הבקשה. הנדר הוא "והאבן הזאת... עשר אעשרנו", הוא לא מותנה.

2. לקבל על-מנת לתת / אראל סגל

ה' כבר הבטיח ליעקב בחלום, שישמור עליו בכל אשר יילך. יעקב הרגיש שה' נתן לו חסד גדול, והחליט שהוא חייב להשתמש בחסד הזה למטרה חיובית, "לקבל על-מנת לתת". ולכן קבע, שאם וכאשר ה' יקיים את הבטחתו ויעזור לו לחזור הביתה בשלום, הוא ישתמש בחסד הזה קודם-כל על-מנת לעבוד את ה' ואולי גם לכבד את ה' (ראו בביאור על פסוק 21).

יעקב פעל על פי העיקרון (משלי טו27): "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" - כשאדם מקבל מתנה, הוא צריך מייד לחשוב איך להעביר אותה הלאה, כדי להפוך את המתנה לשליחות (פירוט).