בכל מקום עיני ה', צופות רעים וטובים

עיני ה'

אנשים מתנהגים בצורה שונה כשמישהו רואה אותם. הביטוי עיני ה', הנזכר בתנ"ך כמה פעמים, בא ללמדנו שה' רואה אותנו תמיד.

בתורה נאמר שה' משגיח במיוחד בארץ ישראל, דברים יא12: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", וכן גם בזכריה ד10: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה; עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ";   אבל פסוקנו מדגיש שה' רואה כל אדם בכל מקום בעולם.   ה' הרי עשה את חוש הראיה, משלי כ12: "אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה - ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם" (פירוט).

רעים וטובים

ישנה גישה פילוסופית שלפיה ה' מסתכל ומשגיח רק על אנשים טובים, ומפקיר את הרעים ליד המקרה. גישה זו נרמזת גם בחבקוק א13: "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל".

הפסוק שלנו מתנגד לגישה זו, ומדגיש שעיני ה' (= השגחתו) נמצאות בכל מקום, גם במקומות טמאים, והן צופות ורואות גם את הרעים, כמו את הטובים: "אל יעלה בדעתך לומר שה' יתברך, ברוך הוא, אינו משגיח על ה"רעים", כי עיני ה' טהורות. על זה אמר: בכל מקום... רעים וטובים" (הגר"א).    

בהמשך הפרק ישנו פסוק המביע רעיון זה בצורה קיצונית יותר - ה' משגיח אפילו בשיא הטומאה, בשאול ובאבדון, משלי טו11: "שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה' - אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם" (פירוט). וכן במשלי כב12: "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת, וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד" (פירוט), משלי ה21-22: "כִּי נֹכַח עֵינֵי ה' דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס; עַווֹנוֹתָיויִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע, וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ" (פירוט), ותהלים לד16-17: "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים, וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם; פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם".

אמנם, הפילוסופים פירשו את פסוקנו כך שיתאים לשיטתם: "הנה עיני ה' הם בכל מקום, כי כל הדברים שופעים מידיעתו והשגתו... ולזה הוא מבואר שהם צופות הרעים והטובים מצד ההשגחה הכוללת;    ומצד הפרטים תדבק השגחתו בטובים, אלא שכבר סודר ממנו מה שישולם בו לאיש כמעשהו, אם טוב ואם רע" (רלב"ג, וכן מלבי"ם).

"הגם שדעת רבים שההשגחה נמשכת אחרי השכל ואחרי המעשים הטובים, והגם שמצאנו שה' יסתיר פניו מן הרע והבט אל עמל לא יוכל, בכל זאת דע כי עיני ה' הם בכל מקום, ר"ל שהגם שכפי הציור שאנו מציירים, שמביט ממכון קדשו או ממקום או אל מקום המוכן להשגחה הפרטית, אנו אומרים שזה המקום וזה האיש מיוחד אל חול ההשגחה, וזה המקום והאיש יסתיר פניו ממנו ולא יביט אליהם. אבל לפי ההשקפה שכל הבריאה הם עיני ה', והכל הוכן באופן שלא יעזוב שום דבר אל המקרה, וכל הטבע והמערכה והתולדה היא מלאה עינים שהם שלוחי ההשגחה המביטים וצופים על כל דבר הנעשה, ואין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, כי העינים עומדים סביבם בכל מקום, והם צופות בין רעים בין טובים, והכל מוכן לחשבון, והצופה הוא הצופה את העתיד לבא, וכן יביטו העינים האלה שהם עיני ההשגחה את העתיד בין הרע בין הטוב, והכל עפ"י ההשגחה המלאה את כל המקומות" (מלבי"ם).

"עיני ה'" - כענין (תהלים לג יד): "ממכון שבתו השגיח", שהביט "הרעים והטובים". ועיניו הם שכלו וחכמתו" (אבן עזרא)

למה קודם רעים ואחר-כך טובים? ראו יודע טוב ורע צופה רע וטוב.