קוד: ביאור:משלי ה22 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 סיכום |
עוונותיו של האדם לוכדים אותו לחברה רעה, יחד עם הרשע; הוא קשור לרשעים בחבלים של חטא, המספקים לו תמיכה חברתית, ואינו יכול להתנתק -
עונותיו - עוונות הרשע הם ילכדו אותו, (ולתוספת ביאור אמר:) את הרשע; ובהחבלים הנעשים מחטאתו, בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם, כלומר: העוון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו.
הפסוקים מדברים על אדם אויל (= שטחי), ההולך אחרי תאוותיו (הנמשלות לאישה זונה) ואינו חושב על התוצאות. החכם מזהיר אותו, שהוא נכנס למלכודת שלא יוכל לצאת ממנה:
עוונותיו - של האיש השטחי - ילכדונו - ילכדו אותו - אֶת הרשע - עם הרשע; האויל אינו רשע, אך ברגע שהתחיל לחטוא, הוא הכניס את עצמו לחברה של רשעים, ונכנס למלכודת של "התמכרות חברתית", כל האנשים בסביבתו כבר רגילים לכך שהוא חוטא ומצפים ממנו שימשיך לחטוא, וכבר קשה לו להפסיק.
ובחבלי חטאתו ייתמך - הוא ממשיך לחטוא כי החטא מזכה אותו בתמיכה חברתית.
הדרך להינצל מההתמכרות החברתית הזאת נרמזת בפסוק הבא -
שמשון הלך אחרי אישה זרה ונלכד בחבלים יותר ויותר קשים, שופטים טז8: "וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם
", שופטים טז12: "וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים
חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם
", שופטים טז14: "וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד
", עד שאיבד את שער-ראשו ונפל ביד פלשתים.
כך דרכו של יצר הרע, קושר את האדם בחבלים יותר ויותר עבים, עד שהוא מאבד את ראשו (ע"פ גליה). ישעיהו ה18: "הוֹי, מֹשְׁכֵי
הֶעָוֹן - בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא, וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה
".
והמסר: לשים לב לחבלים הנפשיים הקושרים אותנו אל החטא, ולנתקם מעלינו לפני שיהיה מאוחר מדי.
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה'". העוונות ילכדו אותו - את האיש שנזכר בפסוק הקודם, "כי נוכח עיני ה' דרכי איש וכל מעגלותיו מפלס" - ה' רואה הכל, והוא מסדר את מעגלי-החיים כך שהחוטא נלכד בעוונות שלו עצמו, משלי כו27: "
כֹּרֶה שַּׁחַת - בָּהּ יִפֹּל" (פירוט).
- אם כך, מה משמעות התוספת את הרשע? - הרי הרעיון היה ברור גם אילו היה כתוב רק "עוונותיו ילכדונו", או רק "עוונותיו ילכדו את הרשע"?
- ועוד: לאורך כל הפרק, לא מדובר על איש רשע כלל - מדובר על נער פתי, המתפתה ללכת אחר יצריו. גם בפסוק הבא (פסוק 23) נאמר "וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה
" - הוא אויל ושוגה, אבל אינו רשע!
אלא, פירוש המילים את הרשע הוא עִם הרשע. העוונות ילכדו אותו - את הנער האויל שנזכר בפסוקים הקודמים - עם הרשע. הפסוק מתאר נער שבא ממשפחה טובה, ונכשל בחטאים קטנים, אבל בעקבות חטאים אלה, חבריו הצדיקים התרחקו ממנו ו/או הוא התרחק מהם, והוא נלכד - "נתקע" בחברה רעה יחד עם רשעים גדולים.
כך גם על-דרך הסוד: "סוד העניין הוא, שישראל נקראים כולם צדיקים... כי אינו נקרא רשע בעצם אלא הערל שבא משורש הטמאה. אך אמנם, בן ישראל שפוגם אות ברית שלו בביאת הנכריה, הנה הוא צריך לירד בגיהנם אצל הערל, שנקרא רשע בעצם, כדי למרק את רעתו ולברר את ניצוציו... וזהו שאמר עוונותיו ילכדונו את הרשע, כלומר: עוונותיו גורמים לו שילכדוהו ויושיבוהו אצל הערל הרשע, במקום שלא היה ראוי לו אם היה שומר אות ברית שלו כראוי
" (רמ"ד ואלי).
1. חבלים הם חבלי-תליה. הם תומכים בחוטא באופן ציורי - לאחר שמוציאים אותו להורג בתליה, הגוף שלו "נתמך" ונסמך על החבל (רש"י, וכן מצודות).
- אולם, כדי להוציא להורג מספיק חבל אחד; היה מספיק לומר "ובחבל חטאתו יתמך"...
2. חבלים הם חַבָּלוֹת, מכות. כאשר ה' מכה את החוטא, הוא גם תומך בו, כדי שיוכל לקבל את כל החבלות המגיעות לו ולא ימות לפני הזמן (רמ"ד ואלי).
3. חבלים הם חבלי-קשירה. בהמשך לחצי הראשון, כשאדם חוטא הוא מסתבך בחברה רעה, וכביכול "נקשר" בחבלים אל הרשעים, ואינו יכול להשתחרר מהם כי הם מספקים לו תמיכה רגשית וחברתית. ניקח לדוגמה נער שהשתתף פעם אחת במסיבת סמים. מתוך בושה וצער על הנפילה שלו, הוא התחבר לחברים אחרים שהיו באותה מסיבה, שנפלו כמוהו ולכן יכלו להבין אותו ולספק לו תמיכה רגשית. למסיבה הבאה הוא כבר לא רצה ללכת, אבל "חבריו" החדשים משכו אותו כמו בחבלים, והוא נגרר לבוא עמם כדי שלא יפסיד את התמיכה הרגשית שקיבל מהם.
דרך אפשרית להשתחרר ממלכודת זו נרמזת בפסוק הבא -
| פרק ה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |