קוד: ביאור:משלי ה1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק ה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 סיכום |
בני! הקשב לדברי החכמה שלמדתי והטה את אזנך לדברי התבונה שפיתחתי -
(עוד זה מדברי דוד, שאמר לשלמה:) בני! שמע להחכמה אשר לימדתיך -
הספר הראשון מספרי משלי (פרקים א-ט) מכיל קטעים, שכל אחד מהם נפתח בפסוק-פתיחה הקורא בני!. "בני" במשמעות ביולוגית - דומה לי בתכונותיך ובאופייך ולכן ניסיון-החיים שלי יועיל לך; "בני" גם במשמעות חינוכית - תלמידי האהוב שאני בונה ומפתח.
המשותף לכל הפתיחות הוא, שהן מדגישות את סמכות ההורים והמחנכים, ואת חובתו של הנער והתלמיד לשמוע בקולם (ראו "יסר בנך ויניחך" / יהודה אייזנברג). אך יש גם הבדלים סגנוניים בין הפתיחות, ולפיהם אפשר לחלק את פסוקי הפתיחה לזוגות מקבילים:
שְׁמַע, בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (פירוט): הפסוק פותח קטע המזהיר את הבן מסכנות ממין זכר, משלי א10: "
בְּנִי, אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים - אַל תֹּבֵא" (פירוט).
נְצֹר, בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (פירוט): הפסוק פותח קטע המזהיר את הבן מסכנות ממין נקבה, משלי ו24: "
לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה" (פירוט).
בְּנִי, לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה, לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ" (פירוט): הפסוק פותח קטע המלמד לשמור על כל איברי הגוף מפני חטאים, כדי שיישארו בריאים, משלי ד22: "
כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (פירוט). זאת בניגוד לקטע (משלי ו12-19) המלמד לזהות חוטאים ממין זכר לפי שפת הגוף שלהם, משלי ו12-13: "
אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן, הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה; קֹרֵץ בְּעֵינָו, מֹלֵל בְּרַגְלָו, מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו" (פירוט).
בְּנִי, לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה, לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ" (פירוט): הפסוק פותח קטע הנותן עצות איך להינצל מחוטאות ממין נקבה, כדי (בין השאר) שלא יצטער כשבשרו יכלה, משלי ה11: "
וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ, בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ" (פירוט).
בְּנִי, אִם תִּקַּחאֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ" (פירוט): הפסוק פותח קטע המלמד להשקיע בחיפוש התבונה, משלי ב3-4: "
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ; אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף, וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה..." (פירוט)
בְּנִי, שְׁמֹר אֲמָרָי,
וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ" (פירוט): הפסוק פותח קטע המלמד שלא להקשיב לאישה הזרה המנסה לפתות, משלי ז13: "
וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ, הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ.." (פירוט)
בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח, וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ; כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ" (פירוט): הפסוק פותח קטע המסביר על חסד ואמת ועל חכמה ובינה.
שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב, וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה" (פירוט): הפסוק פותח קטע המסביר על חשיבות ההדרגה בלימוד תורה - המסורת אל החידוש;
שְׁמַע, בְּנִי, וְקַח אֲמָרָי, וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (פירוט): הפסוק פותח קטע המסביר על התגברות על לחץ חברתי.
בפרק ב נאמר שיש לקרוא לתבונה, משלי ב3: "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ
" (פירוט). בפרקנו נאמר שיש להקשיב לתבונה.
חכמה בכל הספר מציינת את הידע הנלמד מאחרים או עובר במסורת, ותבונה מציינת את החידושים שהאדם בונה ומוסיף מדעתו: "חקי החכמה... הם מקובלים בקבלה וצריך שתקשיב אותם ותקבלם... והתבונה הוא מה שהאדם... מוציא דבר מתוך דבר... הט אזנך לשקול אותם בפלס בינתך
"
(מלבי"ם).
פרק ה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |