הדעת שומרת על השפתיים

מזימות

מזימה נזכרה במקרא במשמעות שלילית וחיובית:

1. שלילית - תחבולה שמטרתה להזיק ולחטוא.  והיא דומה גם למילה זימה המתייחסת לגילוי עריות, ויקרא יח17: "...לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ, שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא". ולפי זה ההנחיה בפסוק היא "לשמור על אזניך משמיעת דברי זימות".

2. חיובית - עצה שמטרתה להיזהר מתחבולות מזיקות של אחרים, משלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה" (פירוט).  ולפי זה ההנחיה בפסוק היא: "לשמור בליבך מזימות שיצילו אותך מפיתויים".

בפרקנו כל המשמעויות משתלבות: הפרק מתאר את מְזִמּוֹת הפיתוי של האישה הזרה, וגם מלמד מְזִמּוֹת ועצות איך להיזהר ממנה. ו(בשינוי ניקוד) הפרק מלמד איך להישמר מִ-זִּמּוֹת.

יִנְצֹרוּ

נצירה אפשר לפרש במשמעות שלילית וחיובית:

1. שלילית - הישמרות והימנעות, כמו בתהלים לד14: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה". לְמַד דברי דעת, כדי שהם ינצרו (יסגרו) את שפתיך והן לא תשתתפנה בשיחות של זימות, כמאמר המשורר: "כשאני אִתָּךְ - אני כמו דג" (קובי אוז).

2. חיובית - שמירה וזכירה, כמו בשמות לד7: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים". לַמֵּד את שפתיך שינצרו (יזכרו) הרבה דברי-דעת, כדי שיידעו לכוון את השיחות שאתה משתתף בהן לכיוון חיובי וצנוע - שיחות של חכמה בינה ודעת ולא של פיתויים.

לשמור

הפיתוי מתחיל באזניים וממשיך בשפתיים: מתחיל בהקשבה לדיבורים לא צנועים מתוך סקרנות, וממשיך בהשתתפות פעילה בשיחה ובפלירטוט. והדרך להינצל מפיתוי זה היא "למלאות את שכלו מן המושכלות האמיתיות ומן המוחין הקדושים חכמה בינה ודעת, כי הם אשר ידברו בליבו תמיד, והוא ישתעשע באמרי אמת שלהם, ולא יטה ליבו אל השעשוע המדומה והמרמה" (רמ"ד ואלי).

ומדוע נאמר "לשמור" ולא "להרחיק" או "להסיר"? כי לאותם דיבורים לא-צנועים יש חשיבות וערך כשהם נעשים באופן כשר, כנאמר בהמשך הפרק, משלי ה18: "וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ" (פירוט). לכן לא נאמר לבטל אותם אלא לשמור אותם לזמן המתאים. כמו שמרים - שכאשר משתמשים בהם במקום ובזמן המתאימים, הם מעוררים את הלחם לתפיחה (ע"פ גליה).