הנואפת יורדת לקבר ומורידה איתה את המתלווים אליה

מהם רגליה וצעדיה?

1. רגליים וצעדים כמשמעם - אמצעי-פיתוי שהאשה הנואפת משתמשת בהם (ד"ר אברהם גוטליב, החוויה היהודית), כמו בישעיהו ג16: "וַיֹּאמֶר ה': יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן... הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה";

2. רגליים וצעדים בהשאלה - הֶרגֶלים רעים של הליכה אחר פיתויים. הם מורידים את האדם בהדרגה, צעד אחר צעד, עד שהוא שוקע בתוך החומריות: "כי רגלים הם כינוי אל הפחיתות... ובפחיתת החומר - דבק בו המיתה" (מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה, הקדמה).

מהו שאוֹל?

1. בלשון המקרא שאוֹל הוא מילה נרדפת למוות או קבר.

2. בדברי חז"ל שאוֹל הוא הגיהנם, האבדון בעולם הבא: "שאול צעדיה יתמוכו - שאף-על-פי שהוא נדון בייסורים בעולם הזה, אינו ניצול מדינה של גיהנם לעתיד לבוא" (מדרש משלי).

ומה זה שאול צעדיה יתמוכו?

1. צעדיה של האשה הזרה כביכול תומכים בשאול ומחזקים אותו, בכך שהם "מגייסים" לשם דיירים חדשים: "צעדיה הם תומכים ומחזיקים המות, רוצה לומר, שהם עוזרים להביא המות באופן נפלא, ובזה הם כאילו סומכים ידי המות, ומחזיקים אותה על החיים" (רלב"ג, וכן מצודות, דעת מקרא, רמ"ד ואלי).   בעולם הזה יש מאבק בין כוחות החיים לכוחות המוות. כל מעשה שלנו מחזק את אחד משני הצדדים. התשוקה היא כוח-החיים החזק ביותר, ולכן כשמשתמשים בו בצורה לא נכונה הוא מחזק דווקא את כוחות המוות.

2. כל תומכי צעדיה של האשה הזרה (המלווים אותה) יורדים איתה אל השאול (אבן עזרא).  זאת בניגוד לתומכי החכמה, העולים איתה אל עץ החיים, משלי ג18: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (פירוט).

3. צעדיה של האשה הזרה תומכים (הולכים בבטחה) אל השאוֹל (ע"פ נילי סמט). ההליכה שלה משדרת ביטחון עצמי, כדי שהפתיים ילכו אחריה בלי היסוס.