עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר

עץ החיים נזכר בפרשת גן עדן, בראשית ג22: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים... פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם"; אולם, שם מדובר בעץ שאוכלים ממנו, ובפסוק שלנו מדבר בעץ שמחזיקים בו ותומכים בו.   מדוע? כמה תשובות:

1. החזקה מבטאת התמדה ועקביות: אדם זוכה לחיים, רק כאשר הוא מחזיק בחכמה לאורך זמן. עמים רבים מספרים על גיבורים שיצאו לחפש את אותו עץ החיים - עץ שנותן לאוכליו חיי נצח - ונכשלו; אולם לפי ספר משלי, עץ החיים נמצא באחיזה התמידית בדרכי החכמה, ולא באכילה חד-פעמית של פרי פלאי (ע"פ דעת מקרא.   וכן רב הונא בשם ר' אחא, ויקרא רבה כה א, דברים רבה ז ט).

ויש שהביעו רעיון דומה גם ביחס לתפילה - שנתפסת בעיני אנשים מסויימים כעין פרי פלאי שמספיק לאכול אותו כדי שכל המשאלות יתגשמו: "כל המאריך בתפלתו ומעיין בה - סוף בא לידי כאב לב, שנאמר (משלי יג יב) תוחלת ממושכה מחלה לב. מאי תקנתיה? - יעסוק בתורה, שנאמר 'ועץ חיים תאוה באה'. ואין 'עץ חיים' אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה." (רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן, בבלי ברכות לב:).

הפסוק מלמד גם את היחס הראוי למצוות: להשתדל להחזיק ולזכות בכמה שיותר מצוות, ולא לקיים אותן כמה שיותר מהר כדי "להיפטר" מהן ולצאת ידי חובה: "עץ חיים היא למחזיקים בה - שלא יהיו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיאה לאחד, אלא... אם יש לך זכות - קח" (רב הונא בשם ר' אחא, ויקרא רבה כה א, דברים רבה ז ט); רעיון דומה נרמז במשלי ב1: "בְּנִי! אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ...", ובמשלי י8: "חֲכַם לֵב יִקַּח מצות, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" (פירוט). גם בלשונם של סוחרים בבורסה, "מחזיקים" מניה שנחשבת טובה ורווחית.

2. החזקה מבטאת גם תמיכה וסיוע; לפי זה, המחזיקים הם האנשים התומכים ומסייעים לחכמה ולתבונה, למשל, התורמים כספים להחזקת מוסדות חינוך. הפסוק מלמד, שהם זכאים לחיים טובים, לפחות כמו התלמידים הלומדים חכמה במוסדות אלו; האנשים המשקים ומחזקים את העץ, יזכו ליהנות מפירותיו, כמו שנאמר גם במשלי כז18: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד" (פירוט). כך פירשו חכמי המדרש: "אילו נאמר 'עץ חיים היא לעמלים בה' - לא היתה תקומה לשונאי ישראל [שהרי רוב ישראל אינם מסוגלים לעמול בחכמה כל הזמן]; אלא 'למחזיקים'" (ויקרא רבה כה א).   וכן בישעיהו נו2: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת, וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ; שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע" (ויקרא רבה כה ב).

ובדומה לכך דרשו על דברים כז26: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם": "אילו נאמר 'אשר לא ילמד' לא היתה תקומה לשונאי ישראל; אלא 'אשר לא יקים'".

3. החזקה מבטאת גם היצמדות ללא הנאה מיידית - בניגוד לאכילה שיש בה הנאה מיידית.   אדם זוכה לחיים, כאשר הוא לומד את החכמה לשמה, ולא לשם הנאה כלשהי: "כל העוסק בתורה לשמה - תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר (משלי ג ח) רִפְאוּת תהי לְשָׁרְּךָ, ואומר (משלי ח לה) כי מצאי מצא חיים..." (רבי בנאה, בבלי תענית ז א), "שלא יאמר אדם "אקרא, שיקראוני חכם", "אשנה שיקראוני רבי", "אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה"; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר (משלי ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך; ואומר (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" (בבלי נדרים סב א).

4. החזקה מבטאת גם אחיזה בחזקה, כמו קרש של ספינה שמחזיקים בו כדי להינצל מטביעה. לפי זה, המחזיקים הם האנשים המתחזקים ואוחזים בחכמה בכל כוחם, למרות כל הקשיים והמכשולים; וגודל השכר, בהתאם לגודל הקושי - חיים ואושר.

5. ועל-דרך הרמז, החזקה היא תחזוקה. כמו שהגנן משקה את העץ כדי שיצמח, כך צריך כל אדם להשקות את החכמה שבליבו כדי שתמשיך לגדול ולהתפתח (ע"פ גליה).

הביטוי עץ חיים נזכר בשלושה פסוקים נוספים בספר משלי; ראו עץ חיים = עץ שהמחזיק בו ניצל ממוות. 

ביטוי דומה במשלי ד13: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל תֶּרֶף! נִצְּרֶהָ, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!" (פירוט)