אל תקנא באיש חמאס

קוד: ביאור:משלי ג31 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק     א    ב    ג     ד    ה    ו    ז    ח    ט    י    יא    יב    יג    יד    טו    טז    יז    יח    יט    כ    כא    כב    כג    כד    כה    כו    כז    כח    כט    ל    לא 
  פרק ג    פסוק     1    2    3    4    5    6    7    8    9    10    11    12    13    14    15    16    17    18    19    20    21    22    23    24    25    26    27    28    29    30    31     32    33    34    35    סיכום 
ג31 אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו;

 סגולות

אל תקנא באיש חמס (מושחת) המצליח במעשי רמאות ואלימות;   אל תרד לרמה שלו ואל תבחר ללכת בכל דרכיו ולהתנהג כמוהו -

 מצודות

אל תקנא ב הצלחת איש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו -

עצות

לאחר כל פיגוע, ניתן לשמוע אנשים ברחוב (ולפעמים גם בתקשורת) שדורשים "להילחם נגדם בשיטות שלהם", "לעשות להם את מה שמצרים/ירדן/סוריה היו עושות", וטוענים ש"הם הורגים אזרחים חפים מפשע שלנו - אז גם אנחנו צריכים להרוג אזרחים חפים מפשע שלהם, כי זו השפה היחידה שהם מבינים", וכו'...

כל הטענות האלו מראות על קנאה - קנאה ב"חיים הקלים" שיש לטרוריסטים, שהורגים בלי הבחנה, ולא צריכים להתאמץ להבחין בין לוחם לאזרח. אכן, החיים שלנו היו הרבה יותר קלים אם היינו נלחמים בדרך הזאת, אבל לפי ספר משלי, גם כשנראה שהרשעים מתחזקים, אסור לקנא בהם וללכת בדרכיהם: אל תקנא באיש חמס.

הפסוקים הקודמים תיארו ארבע דרכים של אנשים רעים, בדרגת חומרה הולכת ועולה (פירוט); הפסוק שלנו מלמד, שהבחירה היא בידינו - גם כאשר אנחנו נמצאים בין אנשי חמס, אנשים רעים ומושחתים, ונראה לכאורה שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים "להילחם נגדם בשיטות שלהם", זה לא נכון - הבחירה היא בידינו - אנחנו יכולים לבחור שלא ללכת בכל דרכיהם - לא ללכת באף אחת מדרכי החמס שנזכרו בפסוקים הקודמים (ע"פ גליה).

גם אם הדרך של הרשעים נראית קלה ומוצלחת יותר - זו לא בהכרח הדרך שה' דורש מאיתנו; אנחנו לא צריכים לקנא ברשעים, אלא לנהוג כפי שה' ציווה אותנו בתורה - בדיני השלום והמלחמה (דברים כ). אבל איך נצליח להתגבר על אויבינו אם לא נשתמש בשיטות בשיטות שלהם? התשובה בפסוק הבא.

הקבלות

מדוע לא לקנא ברשעים?

פסוקים שונים העוסקים בקנאה ברשעים נותנים סיבות שונות מדוע לא לקנא.

א. בפרק שלנו הסיבה כתובה בפסוק הבא, משלי ג32: "כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ" (פירוט), הרשע מרוחק מה' ומפסיד את קרבת ה' וידיעת סודותיו.   וכך אמר הנביא מלאכי לאנשים שאמרו, מלאכי ג14-15: "אֲמַרְתֶּם 'שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים... וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים!'".   אל תקנאו בזדים, כי אתם - יראי ה' - קרובים אל ה' כמו בנים לאביהם, מלאכי ג16-17: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה'... וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ".

ב. ב משלי כג17: "אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם.    כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת" (פירוט): אל תקנא בחטאים, כי לך - ירא ה' - יש יותר תקוה לחיות גם באחרית הימים; אתה משקיע לטווח ארוך.

ג. ב משלי כד1: "אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה, וְאַל תִּתְאָו לִהְיוֹת אִתָּם.    כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם, וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה" (פירוט): אל תקנא באנשי רעה, כי הם שודדים ומזיקים אפילו לאנשים ההולכים איתם ועוזרים להם.

ד. ב משלי כד19-20: "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים.   כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (פירוט): אל תקנא במרעים, כי המרעים - גם אם הם מצליחים עכשיו - לא ישרדו לאורך זמן, והצלחתם תדעך לנצח; וכן ב תהלים לז1-2: "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה. כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן".

קנאה רוחנית

אסור לקנא ברשעים לא רק מבחינה חומרית אלא גם מבחינה רוחנית. לפעמים נראה לנו שעמים אחרים עובדים את ה' באדיקות רבה יותר מאיתנו; לפני שמחליטים ללמוד מהם ולחקות אותם, יש לוודא שהם לא רשעים.

כך הזהיר משה את בני ישראל לפני שנכנסו לארץ כנען,  דברים יב30-31: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם... וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר 'אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי'. לֹא תַעֲשֶׂה כֵּן לה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָּל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, כִּי גַּם אֶת בְּנֵיהֶם ואֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֹאֱלֹהֵיהֶם" - יושבי הארץ בימי התנ"ך היו מאד "דתיים", כל כך דתיים עד ששרפו את ילדיהם באש לשם אלהיהם. אנשים ששולחים את ילדיהם לשרוף את עצמם לשם האל הם רשעים ואסור לקנא בהם כלל, גם לא מבחינה רוחנית.

דקויות

בלשון המקרא חמס היא מילה נרדפת לשחיתות, כמו ב איכה ב6: "וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ, שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ". המפרשים הדגישו סוגים מסויימים של שחיתות שאסור לקנא בהם:

1. רמאות: "קורא איש חמס למי שאינו נושא ונותן באמונה, אלא מרבה הונו דרך גזל ועושק רש.     ומי ש מקנא בו כאילו מקנא בתוהו והבל, שאין לו העמדה וקיום" (רמ"ד ואלי).   הפסוק פונה לאדם המרויח את פרנסתו ביושר ואמונה, וקורא לו שלא לקנא בנוכלים המתעשרים במהירות ע"י מעשי-הונאה. העושר שלהם לא יחזיק מעמד - ההונאה תתגלה וכל עושרם יתבזבז על עורכי-דין...

2. מתירנות: "איש חמס - זה עשו הרשע...  "מחמס  אחיך יעקב". ומהו שאמר אל תקנא? - לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם, ועתידים ישראל להתרעם על זאת... הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבוא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז [מזלזל] במצוות" (במדבר רבה יא א).   הפסוק פונה אל בני-ישראל המקיימים מצוות, היושבים בגלות ומשועבדים לגויים שאינם מקיימים מצוות.   הפסוק קורא להם שלא לקנא בחיים הקלים של הגויים, כי באחרית הימים רק מי שקיים מצוות יזכה לקרבת ה'.

3. ניאוף: "בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברה ממנו הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס. מהו אל תקנא? שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלוותו ואל יבחר בכל דרכיו" (במדבר רבה יא א).

  פרק ג    פסוק     1    2    3    4    5    6    7    8    9    10    11    12    13    14    15    16    17    18    19    20    21    22    23    24    25    26    27    28    29    30    31     32    33    34    35    סיכום 
ספר משלי    פרק     א    ב    ג     ד    ה    ו    ז    ח    ט    י    יא    יב    יג    יד    טו    טז    יז    יח    יט    כ    כא    כב    כג    כד    כה    כו    כז    כח    כט    ל    לא 

תגובות