בחכמה הוסיף ה' מים לבריאה

תהומות נבקעו

השורש בקע עניינו סדיקה, חיתוך וחצייה.    סדיקה, כמו במילה "בִקְעָה"-  היא סדק החותך באדמה.    חיתוך, כמו בבראשית כב3: "וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה".   חצייה, כמו בשמות לח26: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת - מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (פירוט).

ירעפו = מטיפים נוזלים.   ביטויים דומים נזכרו בספר דברים:

תהומות הם מצבורים של מים רבים ועמוקים, כמו בשמות טו8: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם... קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" (פירוט).    השורש בקע לגבי מים מופיע בשני הקשרים מנוגדים:   א. בקיעת הים, על-מנת לחשוף את היבשה. כמו בקריעת ים סוף, שמות יד16-21: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ", וכן תהלים עח13 ואולי גם תהלים עד15.    ב. בקיעת האדמה, על-מנת לאפשר למים לצאת החוצה. כך במבול, בראשית ז11: " נִבְקְעוּ כָּל מַעינוֹֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ", וכן ביציאת מצרים, תהלים עח15, ובאחרית הימים, ישעיהו לה6.

בפסוק שלנו, העוסק בבריאת העולם, שתי המשמעויות אפשריות. כשנברא העולם, הוא היה מכוסה במי-תהום, בראשית א2: "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (פירוט), ואז:   א. ביום השלישי לבריאה, ה' בקע את מי התהום כדי שהיבשה תתגלה, בראשית א9: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן";    ב. בהמשך, ה' בקע חורים באדמה כדי לאפשר למי-התהום להשקות אותה, תהלים קד10: "הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים, בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן".

לענ"ד, בפסוקנו משמעות א מתאימה יותר, שכן הכתוב אומר שהתהומות נבקעו - ולא שהאדמה נבקעה!

ושחקים ירעפו טל

השורש רעפ מציין הורדה של נוזלים מהשמיים, כמו באיוב לו28: "אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים, יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב".   בהשאלה הוא מציין כל טוּב שה' משפיע על הבריות, כמו בתהלים סה12: "עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ, וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן".   השורש קיים גם בלשון ימינו בפועל הרעיף.    ומה הקשר לרעפים שבגג? אולי הרעפים בנויים כך שהגשם היורד מן השמיים זורם בקלות אל הארץ.

בדעתו

דעת קשורה לידיעת דבר והיפוכו, "דַּעַת טוֹב וָרָע" (פירוט). גם בפסוקנו, דעת קשורה לדבר והיפוכו: ה' מצד אחד מייבש ומצד שני מרטיב; מצד אחד בוקע את התהומות כדי לחשוף את היבשה, ומצד שני מרעיף עליה טל כדי להשקות את בריותיו. דעת היא היכרות קרובה; מתוך היכרות קרובה עם עולמו, ה' קובע את הרמה המדוייקת של יובש ורטיבות הדרושה לקיום העולם.

ועל-דרך הדרש, דעת היא החיבור בין חתן לכלה ביום נישואיהם. איש ואשה הם יצורים שונים, ההבדלים ביניהם נראים לפעמים כמו תהום עמוקה שקשה לגשר עליה. אבל כשיש דעת ה' אפשר לבקוע גם את התהום, ולהרעיף זה על זה חום ואהבה.