החכמה נותנת חיים וחן

1. הפסוק מקביל בין שני עניינים הנראים, לכאורה, ברמת-חשיבות אחרת לגמרי: מצד אחד חיים שהם החשובים ביותר - מצד שני חן שהוא רק קישוט; מצד אחד נפש שהיא העיקר - מצד שני גרגרת המסמלת את הדיבור שהוא לכאורה רק תוספת.

אולם הפסוק ממשיך את הפסוקים הקודמים המדברים על בריאת העולם. העולם כולו נברא בדיבור - "בעשרה מאמרות נברא העולם". גם התורה ניתנה בדיבור - שמות לד28: "עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים".  וכשה' ברא את העולם ואת התורה, הוא יצק בהם גם חן ויופי, ישעיהו ו3: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".

כך גם אנחנו, קיבלנו חכמה אלהית ותפקידנו להעביר אותה הלאה, לדבר בחן ויופי כדי לחיות את נפש הזולת (ע"פ גליה).

2. החכמה והתבונה מחיות את הנפש.  כך גם בקהלת ז12: "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף, וְיִתְרוֹן דַּעַת: הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" ובמשלי ד22: "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (פירוט).

וחן לגרגרותיך - ישנם פסוקים נוספים המדברים על תכשיטים כמשל לחכמה.