כשהאדם נותן לה', ה' מרבה את רכושו

שפע וזכרון

שָׂבָע עלול להיות מסוכן. הוא עלול לגרום לאדם לשכוח את ה', דברים ח12: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ... וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", ולעבוד אלילים, דברים לא20: "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן, וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי".  גם מבחינה גופנית, אחרי ארוחה דשנה ומשביעה השכל נוטה להיות מעורפל ומתקשה להתרכז בעניינים שכליים או רוחניים.  אם כך, מדוע הפסוק מבטיח שָׂבָע?

1. הפסוק שלנו מבטיח שָׂבָע רק למי שקיים את הפסוק הקודם, "כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך". אדם הזוכר לתת לה' את הראשית - החלק הראשון מכל תבואה - הוא אדם בעל זיכרון טוב, אפשר לסמוך עליו שיזכור את ה' גם כשיהיה שָׂבֵעַ. 

כך גם בספר דברים, השבע מובטח לנו רק אחרי שאנחנו מכבדים את ה' ומקיימים את מצוותיו, דברים יא15: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ",  דברים כח8: "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (ע"פ פירוש אליהו).

2. בתורה נאמר שיש לברך את ה' אחרי השבע, דברים ח10: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ - וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"; זה המקור לברכת המזון שמברכים אחרי הסעודה.   בפסוק הקודם נאמר שיש לכבד את ה' לפני השבע, "כַּבֵּד אֶת ה'... וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע"; אולי זה אחד המקורות לברכת הנהנין שמברכים לפני הסעודה.

שפע והאבות

האבות זכו לברכה הנזכרת בפסוק זה. אברהם ויצחק זכו לשָׂבָע, בראשית כה8: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ" (פירוט),  בראשית לה29: "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים" (פירוט).   יעקב זכה לפריצה, בראשית כח14: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (פירוט).   השפע שקיבלו נועד להפיץ את ברכת ה' בעולם - לכל משפחות האדמה.