ביאור:משלי ג11

קוד: ביאור:משלי ג11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ג11 מוּסַר ה', בְּנִי, אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ;

 סגולות

בני! אל תמאס (אל תרגיש שאתה לא רוצה) את המוסר (הייסורים והצרות) שה' מביא עליך;   ואל תקוץ (אל תרגיש שאין לך כוח לשמוע) את דברי התוכחת (הביקורת) שה' אומר לך -

 מצודות

אם בא לך מה' מוסר יסורים, אל תמאס בהם, אלא קבלם מאהבה;   ואל תקוץ (תמאס) בתוכחתו (כפל הדבר במילים שונות).


 עצות

לפעמים אדם נכשל או סובל מצרות, מנסה לעשות חשבון נפש כדי לגלות מה עליו לתקן, אבל לא מצליח למצוא כל מעשה שמצדיק את הצרות שבאו עליו - לא בדרך הטבע ולא בדרך של "מידה כנגד מידה". חז"ל התייחסו למצב זה:

"אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג40) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה';     פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר (תהלים צד12) אשרי הגבר אשר תיסרנו, יה, ומתורתך תלַמדנו;    ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר (משלי ג12) כי את אשר יאהב ה' יוכיח" (רבא או רב חסדא, תלמוד בבלי ברכות ה., בתרגום לעברית).

מה הם "ייסורים של אהבה"? למה צריך אותם?   ניתן להציע שני פירושים, בהתאם לשתי המשמעויות של המילה תוכחה ושל הפועל הוכיח - הראה ובירר את האמת, או מתח ביקורת (ראו הוכחה ותוכחה):

1. ייסורים של בירור האמת -

משמעות אחת של תוכחה היא בירור דברים בראיות ("הוכחות"). משמעות זו מתאימה לפסוקים הבאים, המלמדים, שהנכס החשוב ביותר שיכול להיות לאדם הוא החכמה, משלי ג13-14: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף, וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ" (פירוט). כדי ללמוד חכמה צריך, לפעמים, לעבור חוויות מסויימות. יש דברים שאדם לא יכול ללמוד באופן עיוני; הוא חייב להתנסות בחוויות מסויימות כדי להבין. לפעמים החוויות האלה אינן נעימות ואף כרוכות בייסורים, אבל הן גורמות לאדם לחשוב מחשבות חדשות ולהגיע למסקנות חדשות, שבמצב רגיל לא היו עולים בדעתו, למשל: אדם שסובל ממחלות או מחסור - מבין טוב יותר איך מרגישים אנשים שנמצאים במצב זה, וכך יוכל לעזור להם טוב יותר כשמצבו ישתפר.

לא רק אדם פרטי אלא גם ציבור שלם, שעובר ייסורים ומשברים, עשוי להגיע מתוכם לבירורים רעיוניים ולמסקנות חדשות, שלא היה מגיע אליהן בתנאים רגילים, למשל: ציבור שסובל מרדיפות והתנכלות מצד השלטון, מרגיש על בשרו את אי-הצדק שיש בכך, ואמור להגיע למסקנה שתגרום לו להתנהג בסובלנות כאשר הוא יגיע לשלטון.

ייסורים עוזרים לברר את האמת גם בכך שהם עוזרים לנו להבין מה באמת חשוב בחיים. ניקח כמשל זוג שהשקיע חודשים רבים בהכנות לחתונה, וברגע האחרון קרו כמעט כל התקלות האפשריות - באולם היתה הפסקת חשמל, התזמורת פשטה רגל והאוכל נשרף; אבל החתן והכלה הגיעו בזמן. החתונה התקיימה בחושך, בשקט ובלי אוכל. עם כל הצער והאכזבה של בני הזוג, הם לפחות הבינו מה באמת חשוב בחתונה - החתונה עצמה - כריתת הברית בין האיש לאישה (המשל ע"פ הרב חנוך גבהרד, שיעורים באגדות חז"ל על ברכות ה.).

לפי זה, כשבאים עלינו ייסורים ואנחנו לא מצליחים להבין מה החטא שבגללו באו ייסורים אלה, אנחנו צריכים לנצל את הייסורים כדי ללמוד דברים חדשים ולהגיע למסקנות חדשות; וייתכן, שכאשר נגיע למסקנות הנכונות, והייסורים יסיימו את תפקידם, הם ייעלמו.

2. ייסורים של ביקורת -

המשמעות השניה של תוכחה היא מתיחת ביקורת; לפי זה, הפסוק "את אשר יאהב ה' יוכיח" מתייחס לחטא כלשהו של האדם, ו"ייסורים של אהבה" הם ייסורים שבאים על חטא קל, שהאדם חטא בשוגג, ולא היה ראוי להיענש עליו; אבל מתוך שה' אוהב אותו, הוא מייסר אותו כדי שישפר את דרכיו ויהיה עוד יותר צדיק (כך פירש רמב"ן ב שער הגמול ב 10, וראו גם אורחות צדיקים - שער התשובה). "לכן... אם קורה לנו משהו, עלינו להתרגל לומר 'כפרת עוונות', ולקבל הכל תמיד באהבה, ויחד עם זה לבדוק את מעשינו ולתקן את דרכינו. וה' יזכה אותנו לחיים טובים ומאושרים, אמן" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, יא סיון ה'תשס"ט).

אפשר גם לפרש, שהתוכחה כאן היא מתיחת ביקורת, אבל לא על העבר אלא על העתיד. כתוב במשלי א32: "כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם" (פירוט): כשאדם פתי או כסיל נמצא יותר מדי זמן בשלוה - הוא מתחיל לחשוב על בילויים ותענוגות, ושוכח את מטרת החיים. הייסורים מחזירים לאדם את קנה המידה הנכון, מזכירים לו מה באמת חשוב בחיים, ומונעים ממנו לחטוא.

כך למשל, לפעמים אדם סובל מכאבי ראש קשים, שמשכיחים ממנו לגמרי את הנאות העולם הזה. לאחר שהוא מקבל טיפול רפואי, הכאבים חולפים אך הוא עדיין לא "נזכר" בהנאות העולם הזה. כך שזו היתה "עסקה משתלמת" - הזמן שהוא בזבז על הכאבים היה מועט יותר מהזמן שהוא חסך בהימנעות מתענוגות אחרי שהכאבים חלפו.

סיכום מקוצר של הסיבות ל"ייסורים של אהבה" נמצא בפירושו של ר' יונה גירונדי לפסוק: "למען לא יישאר עליו כתם העוון אשר ימעט האהבה, ולמען הוסיף על הכנעת ליבו, ופן תמעט השלוה את המורא מעליו, ולמען הרבות שכרו".

 דקויות

מה ההבדל בין מוסר לתוכחה?

1. "מוסר... הם הייסורים,... ותוכחה היא בדיבור" (הגר"א).   כשאדם חוטא, ה' שולח לו בני-אדם המוכיחים אותו ומתווכחים איתו ומנסים לשכנע אותו לחזור למוטב.    אם שמע - טוב, ואם לא שמע - ה' מביא עליו ייסורים צרות וכאבים כדי לגרום לו לעצור ולחשוב על דרכיו.   כך הוא הסדר בכל התנ"ך: ה' שולח לעם ישראל נביא שיוכיח אותם, וכשהם לא שומעים, עמוס ה10: "שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ", ה' מביא עליהם ייסורים.

ישעיהו כט21: "מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק".

מדוע הסדר בפסוק שלנו הפוך - קודם מוסר ואחר-כך תוכחה?   - כי הפסוק פונה לאדם שכבר סובל מייסורים ואומר לו "אל תגיד 'נמאס לי מהייסורים' כי בכך אתה מפספס את המטרה שלשמה הייסורים באו עליך;    נסה לחזור אחורה בזמן ולחשוב מתי לאחרונה הוכיחו אותך ולא שמעת;   אל תגיד 'אני קץ בתוכחות האלו', הקשב להן והן יעזרו לך להבין מה יש לך לתקן".

משלי כה12: "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת" (פירוט).

2. מוסר בא להסיר מהאדם מידות רעות;   תוכחה באה לכוון את האדם למידות טובות,    ראו פירושנו על משלי א2: "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה" (פירוט).   הסדר בפסוקנו הוא כמו בתהלים לד15: "סוּר מֵרָע - וַעֲשֵׂה טוֹב".

4. אמנם ע"פ חכמי התלמוד (רבא או רב חסדא, תלמוד בבלי ברכות ה.). שני המושגים - מוסר ותוכחה - מציינים ייסורים.

מה ההבדל בין מאס לקץ?

1. לפי הפשט, הפועל מאס מתייחס לדבר שלא רוצים בכלל, גם לא מעט. רוב האנשים מואסים בייסורים ואינם רוצים בהם כלל, ולכן נאמר כאן "מוסר ה', בני, אל תמאס".    הפועל קץ מתייחס לדבר שיש ממנו יותר מדי, עד שאי אפשר לסבול אותו יותר. רוב האנשים עלולים לקוץ בתוכחות - גם אם הם מוכנים לשמוע מעט, הם מתעייפים כשמוכיחים אותם יותר מדי, ולכן נאמר כאן "ואל תקוץ בתוכחתו" (ע"פ מלבי"ם).

2. ועל-דרך הדרש, קץ מציין שיש קָצֶה וסוף - כשהאדם שומע יותר מדי תוכחות תיאורטיות, הוא עלול להגיע לקצה גבול השמיעה שלו ו"לקצץ בנטיעות".   ולכן אל תמאס את מוסר ה' - עדיף לך ללמוד בדרך חווייתית, גם אם זו דרך קשה שיש בה ייסורים. משל למאמן כדורסל: אם הוא רק ידבר איתי על תורת המשחק מבלי לשחק בפועל, כנראה שאקוץ בשיעור כזה; אבל אם הוא יריץ אותי יום שלם במשחק על המגרש, זה כנראה יגרום לי הייסורים אבל יבנה את הכשרון שלי (ע"פ גליה).

אמנם בהמשך דבריו הביא מלבי"ם פירוש אחר:   מוסר מציין ייסורים של חטא - ייסורים שמטרתם לעורר את האדם לפשפש במעשיו ולתקן אותם;    ותוכחה מציינת ייסורים ללא חטא - ייסורים שמטרתם לגרום לאדם לחשוב ולהגיע למסקנות חדשות.    אולם זה אינו מתאים לדברי מלבי"ם עצמו על ההבדל בין הפועל מאס ובין הפועל קץ, וצ"ע.

 פרק ג    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות