מאס = לא בחר או ביטל את בחירתו

קוד: מאס= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

בלשון ימינו אנחנו אומרים ש" נמאס לנו" ממשהו, רק אחרי שאנחנו סובלים ממנו במשך זמן רב, עד שאנחנו עייפים ממנו, כמו במשפט "נמאס לי לשבת כאן ולחכות!".

אולם בלשון התנ"ך, הפועל מאס אינו קשור דווקא לזמן (לכך מתאים הפועל קץ) - אדם יכול למאוס בדבר שבכלל לא היה לו, כמו למשל בפסוקים:

• במדבר יד31: "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וְהֵבֵיאֶתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ", תהלים קו24: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ"  - בני ישראל מאסו בארץ עוד לפני שבכלל נכנסו אליה; הם בחרו שלא להיכנס אליה.
• שמואל א טז7: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל 'אֶל תַּבֵּט אַל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ; כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב'" - ה' מאס את אליאב למרות שבכלל לא בחר בו למלוכה.
• ישעיהו לג15: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים, וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" - הצדיק בוודאי מואס בבצע ומעשקות גם אם הוא נתקל בהם בפעם הראשונה.
• תהלים טו4: "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס, וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד; נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר": הצדיק מואס בנבזים גם אם הוא נתקל בהם בפעם הראשונה.

נראה שהפועל מאס הוא פשוט ניגודו של הפועל "בחר" - כשאומרים שמישהו "מואס" במשהו, מתכוונים שהוא לא בוחר בו ולא רוצה בו, כמו שניתן ללמוד מהפסוקים:

• ישעיהו ז16: "כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב, תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ"
• ישעיהו מא9: "אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ"
• ירמיהו לג24-26: "הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר 'שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם - וַיִּמְאָסֵם', וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם... גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב[אָשִׁיב] אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים  "
• תהלים עח67: "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף, וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר"

פסוקים נוספים שמתאימים לפירוש זה:

• תהלים קיח22: "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" - אבן שהבונים לא בחרו בה, הגיעה בסופו של דבר לראש הבניין.
• איוב ל1: "וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים, אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי" - איוב מתלונן על כך שאנשים צעירים לועגים לו, אנשים שאבותיהם היו כל-כך לא מכובדים עד שהוא לא בחר בהם אפילו לתפקיד שמירה על כלבי צאנו.
• ירמיהו ו30: "כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם, כִּי מָאַס ה' בָּהֶם" - הביטוי "כסף נמאס" הוא כנראה ניגודו של הביטוי ( משלי ח19,  משלי י20) "כסף נבחר".

השינוי במשמעות נבע, כנראה, מפסוקים שבהם משנים את הבחירה, למשל:

• ישעיהו לא7: "כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא": מחדשי הלשון כנראה הבינו, שבני-ישראל יפסיקו לעבוד אלילים כי הם יתעייפו ויהיו שבעים מרוב עבודת אלילים (עד שהם יגידו "נמאס לנו לעבוד אלילים"); אולם כפי שהסברנו למעלה, המשמעות היא שבני-ישראל פשוט לא יבחרו יותר לעבוד אלילים, לאחר שה' יציל אותם באורח פלא מידי סנחריב.

באותו אופן ניתן לפרש את שאר הפסוקים מסוג זה:

• פסוקים שבהם בני-ישראל מואסים את ה' או את תורתו: ויקרא כו15-: "ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי... והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם",   במדבר יא20: "עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא; יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם", שמואל א ח7: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל 'שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאֲסוּ כִּי אֹתִי מָאָסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם'", שמואל א י19: "וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ; וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם", מלכים ב יז15: "וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֵת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֶת עדותיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה ידוד אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם", ישעיהו ה24: "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ", עמוס ב4: "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת ה' וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ, וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם", ירמיהו ח9: "הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ; הִנֵּה בִדְבַר ה' מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם", ירמיהו ו19: "שִׁמְעִי הָאָרֶץ! הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם, כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ", יחזקאל ה6: "וַתֶּמֶר אֶת מִשְׁפָּטַי לְרִשְׁעָה מִן הַגּוֹיִם וְאֶת חֻקּוֹתַי מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיהָ כִּי בְמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְחֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ בָהֶם", יחזקאל כ13-: "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם... יען במשפטי מאסו ואת חקותי לא הלכו בהם ואת שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך... יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם"
• פסוקים שבהם ה' מואס/לא מואס אדם או עם: ויקרא כו44: "וְאַף גַּם זֹאת, בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם", שמואל א טו23-26: "כִּי חַטַּאֶת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר; יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה', וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ... וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל 'לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ, כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה', וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל'", שמואל א טז1: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל 'עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל, וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל?! מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן, וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ'", מלכים ב יז20: "וַיִּמְאַס ה' בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל, וַיְעַנֵּם, וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים, עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו",  מלכים ב כג27: "וַיֹּאמֶר ה' גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאֶת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם", הושע ד6: "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְאךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי", הושע ט17: "יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ, וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם", עמוס ה21: "שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם, וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם", ירמיהו ז29: "גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה, כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ", ירמיהו יד19: "הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה? אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ? מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא? קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה?", ירמיהו לא36: "כֹּה אָמַר ה': אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם ה'", איכה ה22: "כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד", ישעיהו נד6: "כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה', וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ", תהלים עח59: "שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר, וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל", תהלים פט39: "וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס, הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ", איוב ח20: "הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים"
• פסוקים שבהם אדם מואס אדם או דבר: ירמיהו ד30: "[וְאַתְּ]י שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ? לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי, מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ", ישעיהו ח6: "יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֵת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ", ישעיהו לא7: "כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא", תהלים לו5: "אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ, יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב, רָע לֹא יִמְאָס", איוב יט18: "גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי, אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי", איוב ט21: "תָּם אָנִי לֹא אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי" 
• איוב ה17: "הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ, וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס", משלי ג11: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ" - האדם מטבעו אינו אוהב ייסורים ואינו בוחר בהם, ולכן החכם מזהיר אותו שלא ימאס את הייסורים שה' מייסרו בהם (פירוט).