אל תהי חכם בעיניך, ירא את ה' וסור מרע

הזכרנו שלוש רמות של "חכם בעיניו" שאינו ירא ה'; הנה דוגמאות לשלוש רמות אלו:

1. אנשים החושבים שהם חכמים יותר מה' ואינם צריכים את חוקיו  נזכרו בספר ישעיהו, ישעיהו ה18: "הוֹי מֹשְׁכֵי העָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה",  ישעיהו ה20-21: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע... הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים".

2. אדם שחשב שהוא חכם יותר מהרבנים ואינו צריך סייגים נזכר בתלמוד - שלמה המלך בעצמו!   "שתי מקראות נתגלו טעמן, נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים יז, יז) "לא ירבה לו נשים"; אמר שלמה "אני ארבה ולא אסור"; וכתיב (מלכים א יא, ד) "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו". וכתיב (דברים יז, טז) "לא ירבה לו סוסים", ואמר שלמה "אני ארבה ולא אשיב", וכתיב (מלכים א י, כט) "ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו'":" (ר' יצחק, בבלי סנהדרין כא:. ראו גם מצודות על משלי ל1).

שלמה היה חכם בעיניו, סמך יותר מדי על חכמתו, ולכן חטא ועבר על מצוות ה'. "בשעה שישב שלמה על כסא מלכותו, נשא נשים רבות ועבר על מה שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, השתבח ואמר "אני ארבה נשים ולא אסור מן הדרך", ובאמת נשיו הטו את ליבו" (הרב רונן חזיזה בשם המדרש, חמש דקות תורה ביום, י סיון ה'תשס"ט).

3. אנשים שאינם יראי ה' וחושבים שאינם צריכים תוכחות נרמזו בירמיהו כו18-19: "מיכיה[מִיכָה] הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹתיָעַר';   הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה? הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה' וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם; וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ!".   הפסוקים מקשרים בין יראת ה' לבין הקשבה לתוכחות: חזקיהו מלך יהודה היה ירא ה' ולכן הקשיב לתוכחה של מיכה הנביא. לעומת זאת, המלך שהיה בימי ירמיהו (יהויקים מלך יהודה) לא היה ירא ה' ולא רצה להקשיב לתוכחה של ירמיהו הנביא.

4. קשר בין חכמה ליראת ה' נמצא גם במשלי ט10: "תְּחִלַּת חָכְמָה - יִרְאַת ה'"; תנאי מקדים ללימוד חכמה הוא יראת ה' (פירוט).   הפסוק שלנו אומר "גם אם למדת הרבה, אל תחשוב שאתה כבר מספיק חכם ואין לך צורך בתנאי המקדים, אלא המשך לירא את ה'".    ואפשר גם לפרש בכיוון הפוך: יראת ה' היא הדבר הראשון והעיקרי שלומדים כאשר לומדים חכמה, ולכן "אל תהי חכם בעיניך" אלא המשך תמיד ללמוד עוד חכמה ועוד יראת ה' (דעת מקרא).

5. רעיון דומה נמצא במשלי כב4: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים". גם שם השלב הראשון הוא ענוה (כמו "אל תהי חכם בעיניך"), השלב השני הוא יראת ה', והתוצאה היא עושר וכבוד וחיים (כמו "רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך").

ראו גם: פסוקים נוספים המדברים על חכמה, בינה, יראה, ואהבה.