אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע

אורח חיים פן תפלס

פֶּלֶס הוא מאזניים, וגם משל לאיזון ושיקול-דעת.    ניתן לפרש את המילה תפלס בשתי דרכים: אתה תפלס (פונה אל הקורא בגוף שני), או היא תפלס (מדבר על האישה בגוף שלישי):

1. פן תפלס אתה - אל תחפש איזון ואל תעשה חשבונות של סדרי עדיפויות כשאתה ניצב בפני פיתוי של אישה זרה: "אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו" (רש"י, ודומה לזה מלבי"ם).  

בדרך-כלל יש לְפַלֵּס כל פעולה, לשקול בהגיון את יתרונותיה וחסרונותיה, משלי ד26: "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ" (פירוט). אולם, כשאדם ניצב בפני פיתוי המשפיע על הרגש ומשבש את שיקול הדעת שלו, עדיף שלא ינסה לעשות חשבונות אלא קודם-כל יברח מהמקום במהירות (פסוק 8).    האשה הזרה בפרקנו היא משל ליצר הרע, ומכאן למדו חכמי החסידות שאין לנהל משא ומתן עם יצר הרע אלא להתעלם ממנו לחלוטין, כגון: "אדם המתפלל... אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן, רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אומץ בכח כוונתו" (רש"ז מלאדי, תניא א כח; וכן בתורת ר' נחמן מברסלב).

2. פן תפלס היא - היזהר פֶּן (שלא) תאפשר לאישה הזרה לפלס את דרכך, להטות את שיקול הדעת שלך ולהשפיע על אורח החיים שלך: "פן חס ושלום תניח שתפלס האישה זרה את האורח חיים, ותלך קצת בדבר מועט אחריה ותבוא אליה... מעגלותיה - סביבותיה - יניעוך עד אשר לא תדע כלל את דרך החיים" (הגר"א). 

אמנם לפי סדר העניינים בפרק, הפסוקים א-ו מתארים את התנהגות האישה הזרה,  ורק מפסוק ז והלאה מתחילה האזהרה לנערים.   לכן לענ"ד המילה פֶּן אינה אזהרה של החכם - "אל תפלס", אלא מזימה של האשה המפתה:

3. פן תפלס - "היא תעשה הכל כדי שאתה לא תפלס": היא הולכת במעגלים, מסלולים עקומים ומפותלים, אשר נעים ומשתנים כל הזמן, וכל זה כדי לבלבל אותך, שלא תדע איפה אתה נמצא, ותאבד את שיקול דעתך.  שיעור הכתוב הוא: "נעו מעגלותיה, לא תדע, פן תפלס אורח חיים".   ובנמשל: "בהגותך בחכמות זרות, תישאר התורה בקרן זוית... לא תבוא... אפילו לפלס ולשקול האורח חיים שהוא התורה" (נחמיה פרידמן, "חיבורי משלי", ה'תרע"ה).  התאוה תוביל אותך למצבים שאינך מכיר, תכניס אותך למחזורים של התמכרות שלא תדע איך להשתחרר מהם.    אל תחשוב שאתה יכול לפלס, לשמור על שיקול דעת מאוזן, כאשר אתה עם אשה זרה: "האם תחשוב שיהיה תקוה שתפלס ארח חיים ותישר אליו? הנה באמת אין תקוה בזה, כי מעגלותיה נעו וסרו מדרך החיים, ולא תוכל לדעת אותן" (רלב"ג).

נעו מעגלותיה לא תדע

גם את המילה תדע אפשר לפרש באותן שתי דרכים:

1. אתה לא תדע - תהיה מסוחרר ולא תדע איך לצאת מהמעגל;

2. והיא לא תדע - כי דרכי השיכנוע שלה מבוססות על תנועה במעגלים של בלבול והטעיה, ולא על דעת והגיון.

הפיתוי כאן נובע מאוירת המסתורין: היא נעה במעגלים משונים, וכך מעוררת סקרנות ותשוקה להתקרב אליה כדי לגלות את הלא נודע שמסתתר בתוכה.  אבל למעשה אין בה כלום - המסתורין הוא רק אמצעי-פיתוי. כך הדבר באישה זרה, וכך גם בעבודה זרה (ע"פ גליה).