היום אתה שונא תוכחות, אבל מחר תתחרט

איך שנאתי מוסר?!

1. לפי הפשט, איך היא מילת קינה, כמו באיכה א1: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם?!" (פירוט). האדם שבצעירותו חשב שהוא יודע הכל יותר טוב מכולם, בזקנתו מקונן על עצמו - הוא מקונן על כך שלא שמע לתוכחותם של החכמים, והפסיד את חייו.

2. באופן מילולי, איך היא מילת-תמיהה. אבל מה יש כאן לתמוה? הרי ידוע ש"יצר לב האדם רע מנעוריו", והוא מפתה אותו לפרוק עול!  אלא התמיהה היא על יצר הטוב - "איך אפשר שהסכים עם היצר הרע לשנוא את המוסר ולנאוץ את התוכחות?!... וזהו שאמר: ותוכחת נאץ ליבי... כי הטוב [שנקרא לב] היה צריך להתגבר על הרע!" (רמ"ד ואלי).  

3. בנוסף למשמעות הפשוטה, הפסוק כולל גם אזהרה סמויה להורים ולמחנכים: אל תשניאו את התוכחות על ילדיכם ותלמידיכם - אל תדברו באופן שיגרום להם לשנוא מוסר! דברו אליהם בדברים היוצאים מתוך הלב ונכנסים אל הלב (ע"פ גליה).