הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה

קוד: ביאור:משלי ה8 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ה    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   סיכום 
ה8 הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ!

 סגולות

הרחק את דרכיך מהאשה המפתה - אל תלך לידה ברחוב, ואל תתקרב אפילו אל פתח ביתה -

 מצודות

הרחק דרכיה מעליה (מן הזרה האמורה למעלה), ואל תקרב אל פתח ביתה.


 עצות

כדי להינצל מחטאים, צריך להתרחק מהם גם באופן פיסי - לא להתקרב למקום שבו נמצאים הפיתויים. הפסוק מתייחס לאישה הזרה המפתה את האדם לנאוף עמה. הוא מזהיר את האדם, שהפיתוי הוא גדול מאד, וכדי להינצל ממנו עליו להתרחק ממנה:

הרחק מעליה דרכך = תכנן את דרכך כך שלא תעבור במקום שבו היא נמצאת;

ואל תקרב אל פתח ביתה = אל תתקרב אל מקום מגוריה, גם אם היא לא נמצאת בו. בית = תחום השפעה; כשאתה מתקרב אל פתח ביתה, אתה מושפע מהאוירה, גם אם היא עצמה אינה נמצאת שם.

"אומרים לו לאדם: אל תלך בשוק זה, ואל תכנס במבוי זה, שזונה יש שם נאה ומשובחת. והוא אומר: בוטח אני בעצמי, שאף על פי שאני הולך לשם איני נכשל בה. אמרו לו: אף על פי שאתה בוטח בעצמך, אל תלך לשם שמא תיכשל בה, שהרי אמרו חכמים שלא ירגיל אדם לעבור על פתח זונה" (אבות דרבי נתן ב ז).

האישה המפתה בפרק זה היא גם משל לפיתויים שכליים ורוחניים. כך פירשו חז"ל: "הרחק מעליה דרכך - זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו הרשות. ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך - זו מינות והרשות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו זונה" (בבלי עבודה זרה יז א).

"אומרים לו לאדם: אל תלך בין האפיקורסים, ואל תכנס לשם, שמא תיכשל בם. ואם אמר: בוטח אני בעצמי, שאף על פי שאני הולך שם איני נכשל בם. שמא תאמר: שומע אני את דבריהם וחוזר בי? תלמוד לומר: כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" (אבות דרבי נתן ב ז).

מינות, בלשון התלמוד, היא הנצרות; בזמן התלמוד היו יהודים רבים שהתפתו להתנצר, וכדי להתמודד עם פיתוי זה, קבעו חז"ל שאסור להתקרב לנוצרים כדי לדון איתם בענייני אמונה, וכן אסור להתקרב אל בית השייך לנצרות כגון כנסיה או מנזר. 

ויש אומרים מעבר לכך: "כיוון ששכלו של האדם מוגבל, ואפשר להטעות אותו מאד, לכן אסור אפילו לעיין קצת בספריהם ולנסות להתמודד עם טענותיהם. וזה כולל את כל הספרונים למיניהם שמחלקים המיסיונרים..." (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ל' סיון ה'תשס"ט).

האם אין זו בריחה מהתמודדות? אם ה"מינות" אכן שגויה, מדוע לא להתווכח איתה בצורה שכלית ולהוכיח את טעותה?

- אולי כוונת הפסוק היא שלא צריך לדון איתם במגרש הביתי שלהם (כגון בכנסיה) - "ואל תקרב אל פתח ביתה" - כי שם פועלים גורמים רגשיים שמחלישים את האפשרות לנהל דיון ענייני.

בחזרה לסוגיה - חכמי התלמוד מפרשים את הפסוק גם על הרשות, שהיא כינוי לרשויות השלטון של המדינה. בעוד שהמינות מציבה פיתוי רוחני, הרשות מציבה פיתוי חומרי - להתקרב לרשויות כדי להשיג הטבות מסויימות; אבל בסופו של דבר הם "נותנין עיניהן בבעלי ממון להרגן וליטול ממונן" (רש"י), ולכן הכתוב ממליץ להתרחק מהם.

 הקבלות

הרחק מעליה דרכך

1. בתורה, בסוף הפרשה המדברת על איסורי עריות, נאמר, ויקרא יח30: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם". הביטוי "ושמרתם את משמרתי" מלמד שצריך להוסיף שמירה על שמירה כדי להתרחק מעבירות, במיוחד בינו לבינה. אולם התורה לא מגדירה במדוייק איזו שמירה לעשות.

2. הפסוק שלנו מגדיר במדוייק איזו שמירה לעשות - להתרחק מאישה המנסה לפתות לעבירה, משלי ה3: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ" (פירוט).

3. חכמי התלמוד הרחיבו את השמירה וקבעו, שאיש ואשה (שאינם זוג נשוי) צריכים להתרחק זה מזו לא להתייחד בחדר אחד, גם אם שניהם צדיקים. בהשקפתם של חכמי-התלמוד, הפיתוי לא נובע רק מהאישה (או רק מהאיש), אלא מיצר הרע, המנסה להכשיל את שניהם.

ואל תקרב אל פתח ביתה

שלמה המלך עצמו עבר על אזהרה זו כאשר לקח אישה זרה ובנה לה בית בירושלים, מלכים א ז8: "וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה". ייתכן שהפסוק שלנו מתאר את החרטה שלו לאחר-מעשה (ע"פ גליה).

 דקויות

כדי להינצל מחטאים, צריך להתרחק מהם גם באופן פיסי - לא להתקרב למקום שבו נמצאים הפיתויים.

1. הפסוק מתייחס לאישה זרה המפתה את האדם לנאוף עמה. הוא מזהיר את האדם, שהפיתוי הוא גדול מאד, וכדי להינצל ממנו עליו להתרחק ממנה:

הרחק מעליה דרכך - תכנן את דרכך כך שלא תעבור במקום שבו היא נמצאת;

ואל תקרב אל פתח ביתה - אל תתקרב אל מקום מגוריה, גם אם היא לא נמצאת בו.  בית הוא תחום-השפעה; כשאתה מתקרב אל פתח ביתה, אתה מושפע מהאוירה, גם אם היא עצמה אינה נמצאת שם  (אבות דרבי נתן ב ז).

2. האישה המפתה היא גם משל לפיתויים שכליים ורוחניים. כך פירשו חז"ל: "הרחק מעליה דרכך - זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו הרשות" (בבלי עבודה זרה יז א):

מינוּת, בלשון התלמוד, היא עבודה זרה. חז"ל לא אסרו להתווכח עם עובדי ע"ז בראיות שכליות; גם בתלמוד עצמו מופיעים ויכוחים כאלו. אולם, הם אסרו ללכת למגרש הביתי שלהם - להיכנס לתוך בית השייך לעבודה זרה. האוירה במקום כזה משפיעה על הרגש ומחלישה את היכולת לבחון את הדברים באופן ענייני.

רשות, בלשון התלמוד, היא כינוי לרשויות השלטון של המדינה. בעוד שהמינות מציבה פיתוי רוחני, הרשות מציבה פיתוי חומרי - להתקרב לשלטון כדי להשיג הטבות; אבל בסופו של דבר הם "נותנין עיניהן בבעלי ממון להרגן וליטול ממונן" (רש"י), ולכן הכתוב ממליץ להתרחק מהם.

 פרק ה    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות