ראשי>בין איש לאשה>פיתוי ואונס>נשים וגברים מסוכנים במשלי>

פיתויים מסוכנים לחופש שלך

קוד: ביאור:משלי ה9 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק ה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 סיכום

ה9 פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי;

סגולות

- כי אם תתקרב אליה, תתפתה ותתן את הודך (השליטה על עצמך) לאחרים; וכל שנות חייך יתבזבזו במחלות אכזריות -

מצודות

פן ההוד, הנתון לך מן השמים, תתן במעשיך לאחרים, כי יהיה נלקח ממך ויינתן לאחרים; ותמות בחצי שנותיך, והנותרים תמסור לאכזרי, והוא שר של גיהנם, כלומר: תהיה מסור בידו לכל חפצו.

עצות

אנשים אוהבים להיות חופשיים, לא מוכנים לשמוע בקול אחרים; אבל לפעמים, הרצון להיות חופשיים מביא לתוצאה הפוכה. האישה הזרה בפרק זה היא משל לכל פיתויי התאוה - החל מזנות ועד לסמים ממכרים. כשאדם נכנע לפיתוי כלשהו, הוא כבר לא שולט בעצמו; אנשים אחרים שולטים בו ולוקחים את כל מה שיש לו.

הוד מציין שליטה ומלכות, כמו בביטוי "הוד מלכותו". כל אדם נברא עם כוח בחירה ההופך אותו למלך על עצמו; אולם כשאדם נכנע לפיתוי, הוא כבר לא שולט בעצמו, הוא נותן את הוד מלכותו לאנשים אחרים - אותם אנשים המשתמשים בפיתוי כדי לשלוט בו.

שנים = זמן; ושנותיך לאכזרי = כשאתה נכנע לפיתוי, אתה נותן לזרים - אלה שיצרו את הפיתוי - את האוצר הכי יקר שלך - הזמן, שנות החיים שקיבלת, "מספר ימי חייו שנתקצרו" (הגאון מווילנה).

כוח = כפשוטו, "כוח הגוף" (מלבי"ם), או "העושר" (מצודות, ודומה לזה רש"י); פן ישבעו זרים כוחך = כשאתה נכנע לפיתוי, אנשים זרים שולטים בכוחותיך הגופניים, וגורמים לך לבזבז את עושרך למטרות שהם רוצים.

הקבלות

פן תתן לאחרים הודך

שלמה המלך קיבל מה' הוד מלכות נדיר, דברי הימים א כט25: "וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל". אולם, הוא אהב נשים נכריות, מלכים א יא1: "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת...", וה' קרע ממנו את הוד-מלכותו ונתנו לאחרים, מלכים א יא11: "וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ".

מתוך ניסיונו המר, מזהיר שלמה את הדורות הבאים, "אַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ, פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ" - פן תאבד את כבוד מלכותך, והמלוכה תעבור לאחרים.

ושנותיך לאכזרי

פרק ו מדבר על אישה זרה נשואה, שבעלה נוקם באכזריות בנואפים עמה, משלי ו34: "כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר, וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם" (פירוט); בפרקנו האישה הזרה אינה נשואה, ולכן הנוקמים האכזריים הם אחרים - קרובי-משפחתה הנוקמים על חילול כבוד המשפחה (דעת מקרא).

מלאך אכזרי נזכר גם במשלי יז11: "אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ" (פירוט).

דקויות

מיהם האחרים, ומהו ההוד שנותנים להם?

ניתן לפרש ביטויים אלה בדרכים שונות, בהתאם למשמעויות השונות של האישה הזרה בספר משלי:

1. האישה הזרה היא אישה ממש, בת לעם זר. האחרים הם בני-עמה של אותה אישה. הוד הוא שלטון ומלכות (זכריה ו13, תהלים כא6, דברי הימים א כט25). כשאדם הולך אחר בת עם זר, הוא עלול לאבד את כוחו ושלטונו לבני עמים אחרים. כך קרה לשמשון וגם לשלמה המלך עצמו (ראו "הקבלות").

הוד רומז גם למשפחה - האישה, משלי יב4: "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (פירוט), והילדים, משלי יז6: "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים" (פירוט). כשאדם הולך אחר בת עם זר, גם אשתו עוזבת אותו והוא נשאר לבד. הילדים שלו מהזרה נחשבים לאחרים - נכרים - והוא מאבד את חלקו בעתידו של עם ישראל. ראיה לפירוש זה היא פסוק 17, המלמד שכשהאדם נאמן לאשתו ונותן לה את ההוד (הכבוד) המגיע לה, הילדים "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ, וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (פירוט).

2. האישה הזרה היא משל לפיתויים ותאוות חומריות, והאחרים הם אותם אנשים היוצרים את הפיתויים, כגון: פרסומאים המפתים את האדם לקנות מוצרים שהוא לא צריך. כשאדם נכנע לפיתוי, הוא נותן לאחרים לשלוט בו ומאבד את השליטה העצמית. הוד הוא גם היופי הנפשי, כוחות-הנפש הייחודיים ההולכים לאיבוד כאשר האדם נכנע לפיתוי גשמי (רלב"ג, מלבי"ם). ובלשון הקבלה, האחרים הם ה"סטרא אחרא", "הצד האחר", הכוחות ההרסניים הפועלים בנפש האדם הוא נכנע לפיתויים חומריים.

3. האישה הזרה היא משל לדת זרה של עבודת אלילים, והאחרים הם האלילים. ראיה לפירוש זה היא העובדה שהאלילים נקראו פעמים רבות בתורה "אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמות כ2 ועוד). הוד הוא שבח והודאה בכוחם של אחרים: "פן תפנה לבך לאלהים אחרים, לתת להם תפארת הודך ושבחך" (רש"י).

מיהו האכזרי?

אכזר הוא אך-זר, זר לגמרי. בפסוקנו אפשר לפרשו בכמה דרכים:

1. קרובי-משפחתה של האישה, הנוקמים באכזריות על חילול כבוד המשפחה (דעת מקרא; ראו "הקבלות"). לפי זה הקטע כולו עוסק בעונשים חברתיים המוטלים על הנואף.

2. מחלת-מין - "חולי אכזרי המושל על הנואפים" (מלבי"ם); לפי זה, הקטע כולו עוסק בעונשים טבעיים המגיעים לאדם המתמכר לזנות ותאוות: אבדן הכבוד העצמי, הזמן, הכוחות והרכוש.

3. "מלאך אכזרי" (מדרש משלי), הנזכר גם במשלי יז11: "אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ", "שר של גיהנום" (רש"י); לפי זה, הקטע כולו עוסק בעונשים על טבעיים שיגיעו לאדם החוטא בזנות ובתאוות - ה' ייתן את כבודו לאחרים, ימסור אותו בידי מלאך אכזרי שיקצר את חייו, ימסור את רכושו לאנשים זרים או את גופו למלאכים זרים (מדרש משלי), ויגרום לו להשתעבד לנכרים.