מאת: אראל
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 סיכום |
- הוא ימות אם לא יסכים לשמוע דברי מוסר וביקורת שיסירו אותו מהחברה הרעה; ומרוב איוולת (שטחיות) ימשיך לעשות שגיאות עד יום מותו.
הוא ימות בעבור שלא לקח מוסר, ובעבור רוב אולתו אשר ישגה בהם.
מוסר = מתיחת ביקורת על-ידי ייסורים וצרות; הוא ימות באין מוסר - אותו אויל יישאר עד יום מותו באותו מצב, אם לא יקבל מוסר - אם לא יסכים לסבול ייסורים ודברי ביקורת מהחכמים המנסים להחזיר אותו לדרך הטובה.
וברוב איוולתו ישגה - אם ימשיך להיות שטחי ולהתעלם מתוצאות מעשיו, ימשיך לעשות שגיאות עד יום מותו.
"והשונא תוכחת ושונאים מוכיחים הפסידו את שני העולמות:
רכשו לעצמם שם רע ופרישה מן הציבור בעולם הזה, וההשתקעות בעונש אלהים בעולם
הבא,
ויפטרו מהעולם הזה מתוך ספקות בשטתם ובאין נכונה בדתם, וכמו שנאמר בהם: הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה, (משלי י כא): "ואוילים
בחסר לב ימותו", לא ישיגו ממנו (מהעוה"ז) דבר יעזרו בו, ולא יסוד יאחזו
בו, יגששו כעורים
"
(ר' אברהם בן הרמב"ם על "חכם עדיף מנביא").
אם כך, כדי להינצל מההתמכרות החברתית, יש לשמוע דברי מוסר, ביקורת, הנותנים לאדם כוח להסיר את עצמו מהחברה הרעה.
1. הפסוקים הקודמים בפרק תיארו אדם ששנא מוסר במשך רוב ימיו, אבל לפחות באחרית ימיו התחרט, "וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ...
וְאָמַרְתָּ 'אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר, וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי'
" (פסוקים 11-12). הפסוק שלנו מתאר אדם שלא הספיק להתחרט, ונשאר "בְּאֵין מוּסָר
" עד יום מותו.
2. בפסוקים הקודמים בפרק נאמר, שראוי לאדם
לשגות עם אשת נעוריו (פסוק 19), אך לא לשגות עם אישה זרה (פסוק 20); בפסוק שלנו נאמר, שמי שאינו שומע לעצה זו,
ישגה באיוולתו עד יום מותו. באופן דומה פירשו חז"ל, על-פי שיטתם שהאישה היא משל לתורה: "לא רצה לשגות בדברי תורה, עכשיו ברוב איוולתו ישגה
"
(מדרש משלי).
קשר בין מוסר לחיים, גם במשלי ד13: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף, נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ
" (פירוט).
הפסוק הקודם תיאר נער, המתחיל לעשות חטאים קטנים ואז "נלכד" בחברה של רשעים. הפסוק שלנו מתאר את סוף התהליך.
מוסר הוא מתיחת-ביקורת. הוא ימות באין מוסר - אותו אויל יישאר עד יום מותו באותו מצב, אם לא יקבל מוסר - אם לא יסכים לשמוע את דברי-הביקורת מהחכמים המנסים להרחיק אותו מהחברה הרעה. וברוב איוולתו ישגה - אם ימשיך להיות אויל (שטחי) ולהתעלם מתוצאות מעשיו, ימשיך לשגות בדמיונות ולעשות שגיאות עד יום מותו.
הפסוק אמנם מאיים, אבל הוא רומז גם לדרך תשובה. המילה מוּסָר היא גם לשון הסרה והרחקה. לנער יש סיכוי להסיר ולהרחיק את עצמו מהחברה הרעה, אם יסכים לשמוע דברי מוסר מהחכמים.
מוסר גם מלשון ייסורים - מתיחת-ביקורת גורמת לייסורים נפשיים, וגם התנתקות מחברה רעה כרוכה בייסורים נפשיים. הפסוק רומז לנער: "הגמילה מהחברה הרעה לא תהיה קלה, היא עלולה לגרום לך ייסורים וכאבים. אבל אם תסכים לקבל על עצמך ייסורים אלה, יש לך סיכוי להינצל ממוות".
| פרק ה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |