אם לא מתנגדים לפיתוי מייד - הוא נעשה חצוף יותר

אבשלום בן דוד פיתה את בני ישראל למרוד במלך דוד ולהמליך אותו. תוכנית הפיתוי שלו כללה ארבעה שלבים (הפסוקים משמואל ב טו):

א. יציאה החוצה, אל השער / הרחוב, פסוק 2: וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר;    כמו אצלנו, פסוק 12: פַּעַם בַּחוּץ, פַּעַם בָּרְחֹבוֹת, וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב.

ב. החזקה ונשיקה, פסוק 5: וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ, וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ;   כמו אצלנו, פסוק 14: וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ (הצירוף "החזיק ונשק" מופיע רק בשני מקומות אלה).

ג. הסוואת הכוונה האמיתית בתשלום נדר, פסוק 7: אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לה' בְּחֶבְרוֹן;   כמו אצלנו, פסוק 15: זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי, הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי.

ד. ההדחה עצמה, פסוק 14: מַהֲרוּ לָלֶכֶת, פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה, וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב;   כמו אצלנו, פסוק 21: הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ.

(ההקבלה עד כאן ע"פ נילי סמט, עיון בפרקים ז-ח בספר משלי לאור פרשות מרד אבשלום ומלכות שלמה, מגדים לג, שבט ה'תשס"א).

המרד במלך הסתיים במותם של חללים רבים מקרב המורדים, שמואל ב יח7-8: "וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף;    וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נפצית[נָפֹצֶת] עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא". 

כמו המרד, גם הניאוף יסתיים במותם של הנואפים, פסוק 26: "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ".

"גם האישה הזרה וגם אבשלום מכסים את כוונותיהם ביופי חיצוני ובזיוף. הדבר בולט אצל אבשלום דווקא על רקע העובדה, שהוא עושה זאת בהקשר למשפט. דווקא במקום הצדק, שבו צריכה האמת לצאת לאור, מנצל אבשלום את מרמורם ההכרחי של המפסידים בדין, ויוצר שקר, זיוף ועיוות. בכך מהווה אבשלום ניגוד חריף למתחרה העיקרי שלו על המלוכה – שלמה.   אבשלום הפסיד, בסופו של דבר, את המלוכה, ושלמה זכה בה. במובן זה שני אישים אלה הפוכים זה לזה. והנה, גם אצל שלמה המשפט הוא נושא מרכזי, ובדיוק באופן ההפוך מן האופן שבו אבשלום משתמש במשפט. בחלומו בגבעון (מל"א ג'), אין שלמה מבקש לעצמו סממנים חיצוניים כעושר, כבוד וכו', והכתוב מציין זאת במודגש, אלא מבקש חכמת משפט: "ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה" (ג', ט). אבשלום מנסה אפוא לזייף את משפט הצדק כדי למלוך, בעוד שלמה מבקש אותו מן הקב"ה כמוטו למלכותו" (נילי סמט, עיון בפרקים ז-ח בספר משלי לאור פרשות מרד אבשלום ומלכות שלמה, מגדים לג, שבט ה'תשס"א).