קוד: ביאור:משלי ז23 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ז פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 סיכום |
עד שחץ-התאווה מפלח את כבדו וחודר עמוק לתוכו, והוא הולך איתה במהירות כמו ציפור הממהר ללכת אל פח (מלכודת), ולא יודע שזה יעלה לו בנפשו (חייו).
- עד אשר נכשל בה, וחצה יפלח (יבקע) את כבדו (הכבד שהמרה תלויה בה), כי מאבד עולמו על ידה; הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח (הרשת) בעבור הנאה מועטת, לאכול מהזרעונים אשר בה, ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו, כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה.
1. ציפור היא בדרך-כלל נקבה, אבל יש גם ציפור זכר, תהלים קב8: "שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג
". ולדעתי הציפור שבפסוקנו הוא זכר, ועליו נאמר ולא ידע כי בנפשו הוא.
2. משל הצפור, המתפתה לאכול בחינם, נזכר גם בפרק א,
משלי א17-18: "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף. וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם
" (פירוט).
שם המפתים הם גברים חטאים, המנסים לשכנע נער תמים לבוא איתם ללילה של שוד ואלימות;
וכאן המפתה היא אישה זונה, המנסה לשכנע נער תמים להצטרף אליה ללילה של ניאוף.
הנער המתפתה נמשל בכמה משלים: שור, עֶכֶס וציפור; אולם המשפט
עד יפלח חץ כבדו אינו מתייחס לאף אחד מהם:
אז מהו החֵץ?
1. חֵץ כפשוטו, שיירה בו הבעל כשיתפוס אותו עם אשתו (שרונה ברץ, "אבות ובנים בספר משלי"); או חץ שתירה בו האישה עצמה, המפתה גברים כדי לרצוח אותם (כמו בשופטים ד).
2. משל למחלת מין, שתפגע ותדקור את איבריו הפנימיים.
3. משל לעונשו הרוחני של ההולך אחר התאוות: "הוא כף הקלע, שזורקים אותו ממקום למקום, ובשעת השלכה, מלאכי חבלה זורקים בו חיצים, וכלבים אוכלים אותו
" (הגר"א).
4. משל לתחושה החדה
המפלחת את בטנו של הנער כשהתאוה משתלטת עליו, תחושה פתאומית שגורמת לו
להתעלם לגמרי מאזהרות השכל:
"תחילה ליבו נוקפו והולך מתוך הכרח... עד
שחץ התאוה
יפלח את כבדו, וירתיח כסיר את דמו ששרשו בכבד, ואז לא ילך עוד בהכרח רק ברצון... ובמהירות.... ואין ליבו נוקפו עוד
" (מלבי"ם).
בהתחלה הנער עוד מודע לעובדה שהוא עושה מעשה מסוכן - הוא הולך אחרי הזונה "כשור אל טבח יבוא
", הוא נגרר אחריה "כעכס
"; אבל אז מפלח חץ התאוה את כבדו, והוא כבר לא חושב כלל, הוא רץ אחריה במהירות וכבר בכלל לא מודע לסכנות; התאוה השתלטה על השכל לגמרי
הגויים מְדַמִּים את האהבה לחץ הנכנס אל הלב, אולם הפסוק שלנו עוסק בתאווה ולכן החץ נכנס אל הכבד. הבחנה זו מתאימה לחסידות, המחלקת את כוחות הנפש לשלוש רמות: מוח, לב, כבד. המוח מסמל את כוחות המחשבה - החכמה הבינה והדעת; הלב מסמל את הרגשות המידות הטובות - חסד (אהבה), גבורה (דין) ותפארת (רחמים); והכבד מסמל את התאוות.
| פרק ז פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |