סיכום משלי ז

1. יוסף היה בנו האהוב של יעקב, בן הזקונים שלמד ממנו את חכמתו ותורתו, בראשית לז3: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ" (פירוט).   הוא היה נער כאשר מכרוהו אחיו למצרים, בראשית לז2: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רָעָה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר" (פירוט).    מברכת משה אנו למדים שהוא היה חסון, בריא ויפה כמו שור, דברים לג17: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ, הָדָר לוֹ"; הדבר נרמז גם בברכת יעקב, בראשית מט22: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף... בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (פירוט).

במצרים נתקל יוסף באשת פוטיפר, אשה זרה ונכריה, שניסתה בכל יום לפתות אותו לניאוף, בראשית לט7-10: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר 'שִׁכְבָה עִמִּי'... וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם...".   אולם יוסף היה ירא ה', זכר את מצוות ה' והתגבר על הפיתוי, בראשית לט8-10: "וַיְמָאֵן, וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו... וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?! ...וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ".  אפילו כשהיא החזיקה בו בכוח, הוא לא נכנע, בראשית לט12: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר 'שִׁכְבָה עִמִּי', וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה".

ההתמודדות של יוסף היא מופת להתמודדות של נערים רווקים בדורנו. גם היום ישנן נשים נכריות המנסות לפתות נערים לניאוף, פסוק 10: "וְהִנֵּה, אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ! שִׁית זוֹנָה, וּנְצֻרַת לֵב". הן תופשות את הנערים בידיהן, פסוק 13: "וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ"; הן משתמשות במיטב הטכנולוגיה הנכרית ובמיוחד ממצרים, פסוק 16: "חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם"; הן נמשכות בעיקר לנערים חסונים כמו שור, פסוק 22: "כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא".

נער שאין חכמה בליבו, בהכרח ייכשל ויתפתה, פסוק 7: "וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם, אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר חֲסַר לֵב... הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ". הדרך היחידה להינצל מהפיתוי היא ללכת בדרכו של יוסף - לזכור את התורה והמצוות ואת אזהרותיהם של ההורים, פסוקים 1-5: "בְּנִי! שְׁמֹר אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ; שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ; קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ; אֱמֹר לַחָכְמָה 'אֲחֹתִי אָתְּ', וּ'מֹדָע' לַבִּינָה תִקְרָא; לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה".

(ההקבלה ע"פ המבוא לפירוש דעת מקרא על משלי. וכן ר' אליהו שץ. וראו גם: נסים אליקים, יוסף - בבואה של שלמה ויצירתו החכמתית).

2. שלושה פרקים סמוכים בספר משלי מזהירים מפני אישה זרה: פרק ה, פרק ו פסוקים 20-35, ופרק ז.

פרק ה פונה אל גבר נשוי - נאמר שיש לו "אשת נעורים" (פסוק 18). לעומת זאת, לא נאמר שהאישה המפתה אותו היא נשואה (לא נזכר שיש לה "איש"). מכאן, שהפרק מזהיר מפני בגידה של גבר נשוי עם אישה פנויה.   העונש על בגידה כזאת הוא שתפסיד את ביתך, משפחתך, כוחך וכבודך (פסוקים 9-14) ובסוף גם את חייך (פסוק 23).

בפרקים ו-ז האישה נשואה. בפרק ז נאמר בפירוש שהנער רווק ואין לו בית ומשפחה; פרק ו לא מתייחס למצבו המשפחתי של הגבר.   מכאן, שהפרקים מזהירים מפני בגידה של גבר פנוי או נשוי עם אישה נשואה:

- בפרק ו, בעלה של הנואפת הוא גבר קנאי; העונש הוא שהבעל ינקום בך וישחית את חייך (פסוקים 27-35).

- בפרק ז, בעלה של הנואפת הוא סוחר ובכלל לא מתעניין במה שקורה בביתו; העונש הוא שהאישה עצמה תהרוג אותך ותוריד אותך לשאול (פסוקים 22-27).

3. כל אחד מהפרקים רומז לדמות מקראית מסויימת (ע"פ ר' אליהו שץ, "פירוש אליהו"):

- פרק ה רומז לשמשון - הגבר הנשוי שהתפתה לאשה פנויה  (דלילה) ואיבד את כוחו וחייו.

- פרק ו רומז לדוד - הגבר הנשוי שהתפתה לאשה נשואה (בת-שבע) וסבל מנקמת ה'.

- פרק ז רומז ליוסף - הנער הרווק שעמד בפיתוי מול אישה נשואה (אשת פוטיפר), כפי שהסברנו למעלה.

מוריו של שלמה כתבו לו את שלושת המשלים הללו כדי להזהיר אותו מפיתויי הנשים.   אולם כל זה לא עזר - שְׁלֹמֹה נכשל והפך בעצמו להיות הַמָּשָׁל.