כי רבים חללים הפילה התאוה לזנות

ייהרג ואל יעבור

האם מותר לאדם, החולה במחלה מסוכנת, להתרפא ממחלתו על-ידי קשר גופני עם אשה שאינה אשתו?   לפי הפסוק שלנו, אין טעם בכלל לחשוב על "ריפוי" מסוג זה, כי רבים חללים הפילה = התאווה לזנות וניאוף הביאה מוות על אנשים רבים;    ועצומים כל הרוגיה = התאווה הפילה גם אנשים עצומים, גדולים וחשובים.

זנות מביאה מוות, ואינה יכולה לרפא ולהביא חיים: "אם יאמרו לו לאדם "עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא" לא ישמע להן, שאסור לו לאדם לעסוק בגלוי עריות... כל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר  כי רבים חללים הפילה, וכתיב (משלי ה5) רגליה יורדות מות, שאול צעדיה יתמוכו. הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אין מתרפאין בה" (שמות רבה טז ב).

אגב, מדרש זה עוסק בשלושת האיסורים החמורים שאסור להתרפא בעזרתם, והם שפיכות דמים, גילוי עריות, ועבודה זרה. המדרש מביא ראיות ונימוקים מהתנ"ך לכל אחד מהאיסורים הללו. לאיסור גילוי עריות, המדרש מביא גם את משלי ה5: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ" (פירוט).

גם בתלמוד הבבלי נזכרים שלושה איסורים אלה כאיסורים של "ייהרג ואל יעבור" (סנהדרין עד.), אולם שם הנימוקים שונים: שם הנימוק לאיסור שפיכות דמים מסתמך על שכל ישר: "מה ראית שדמך אדום יותר?", והנימוק לאיסור גילוי עריות מסתמך על פסוק המלמד שאונס חמור כמו רצח (ראו ייהרג ואל יעבור). מכאן, ע"פ התלמוד הבבלי, איסור גילוי עריות הוא "ייהרג ואל יעבור" רק כשהוא נעשה באונס, כלומר, אם אומרים למישהו לאנוס אישה או שיהרגו אותו, אסור לו לאנוס אותה, ועליו למסור את נפשו למיתה (ראו ייהרג ואל יעבור בגילוי עריות).