קוד: ביאור:משלי ז26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק ז פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 סיכום |
ואל תחשוב שהיא יכולה לרפא אותך, כי התאווה לזנות הפילה (הרגה) הרבה חללים, והרגה גם אנשים עצומים (גדולים וחזקים).
- כי רבים חללים הפילה הזונה המחלקת אמריה, ומספר עצום ורב כל הרוגיה -
האם מותר לאדם, החולה במחלה מסוכנת, להתרפא ממחלתו על-ידי קשר גופני עם אשה שאינה אשתו? לפי הפסוק שלנו, אין טעם בכלל לחשוב על "ריפוי" מסוג זה, כי רבים חללים הפילה = התאווה לזנות וניאוף הביאה מוות על אנשים רבים; ועצומים כל הרוגיה = התאווה הפילה גם אנשים עצומים, גדולים וחשובים.
זנות מביאה מוות, ואינה יכולה לרפא ולהביא חיים: "אם יאמרו לו לאדם "עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא" לא ישמע להן, שאסור לו
לאדם לעסוק בגלוי עריות... כל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר
כי רבים חללים הפילה, וכתיב (משלי ה5)
רגליה יורדות מות,
שאול צעדיה יתמוכו. הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אין
מתרפאין בה
"
(שמות
רבה טז ב).
אגב, מדרש זה עוסק בשלושת האיסורים החמורים שאסור להתרפא בעזרתם, והם
שפיכות דמים, גילוי עריות, ועבודה זרה. המדרש מביא ראיות ונימוקים מהתנ"ך לכל אחד מהאיסורים הללו. לאיסור גילוי עריות, המדרש מביא גם את
משלי ה5: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ
" (פירוט).
גם בתלמוד הבבלי נזכרים שלושה איסורים אלה כאיסורים של "ייהרג ואל יעבור
"
(סנהדרין
עד.), אולם שם הנימוקים שונים: שם הנימוק לאיסור
שפיכות דמים מסתמך על שכל ישר: "מה ראית שדמך אדום יותר?
", והנימוק לאיסור
גילוי עריות מסתמך על פסוק המלמד שאונס חמור כמו רצח (ראו
ייהרג ואל יעבור).
מכאן, ע"פ התלמוד הבבלי, איסור גילוי עריות הוא "ייהרג ואל יעבור" רק
כשהוא נעשה באונס, כלומר, אם אומרים למישהו לאנוס אישה או שיהרגו אותו,
אסור לו לאנוס אותה, ועליו למסור את נפשו למיתה (ראו
ייהרג ואל
יעבור בגילוי עריות).
1. ע"פ הפשט, חלל הוא מילה נרדפת להרוּג. קשר עם זונה עלול להביא על האדם מוות ממחלה או מנקמת הבעל הנבגד.
2. וע"פ הדרש, חלל מלשון חלוּל וריק, "לרמוז שהיו חללים ודאי קודם שנפלו, כי נשארו מייד ריקנים מן הקדושה שלהם כשנזקקו לעבירה, ואחר-כך נפלו על-ידי המגפה
" (רמ"ד ואלי). כך דרכו של יצר הרע: קודם-כל הוא מרוקן את האדם ויוצר בו חלל פנוי, ורק אחר-כך הוא יכול להפיל אותו בתאווה, "שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה
" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כב כא).
כמו בפסוק 23: "עד יפלח חץ כבדו
", גם כאן אפשר לפרש את ה"הרג" בדרכים שונות:
1-2. הרג פיסי - הבעל הנבגד (הנכרי) יהרוג את הנואף, או שהוא ייפגע ממחלת מין.
3-4. והרג כמשל להרס רוחני: "אנשים שהרגה הם עצומים וגבורים בתורה וביראה, ובכל-זאת לא עמדו בנסיון
" (מלבי"ם).
האם מותר לאדם, החולה במחלה מסוכנת, להתרפא ממחלתו על-ידי קשר גופני עם אשה
שאינה אשתו? לפי הפסוק שלנו, אין טעם בכלל לחשוב על "ריפוי" מסוג זה. הזנות מביאה רק מוות, ואינה יכולה לרפא ולהביא חיים: "אם יאמרו לו לאדם "עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא" לא ישמע להן, שאסור לו
לאדם לעסוק בגלוי עריות... כל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר
כי רבים חללים הפילה, וכתיב (משלי ה5)
רגליה יורדות מות,
שאול צעדיה יתמוכו. הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אין
מתרפאין בה
"
(שמות
רבה טז ב).
פרק ז פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |