האיש מזניח את ביתו והולך לעבוד רחוק מהבית

מאת: אראל

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק ז פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 סיכום

ז19 כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק;

סגולות

'- אני כל-כך צריכה אהבה! כי האיש שגר איתי אינו נמצא בביתו ואינו מתעניין במשפחתו, הוא הלך בדרך מלפני זמן רחוק -'

מצודות

- אל תפחד מבעלי, כי איננו בביתו, כי הלך בדרך רחוק -

עצות

כשאדם משקיע יותר מדי בקריירה, המשפחה שלו עלולה ליהרס. כך ניתן ללמוד מדברי הפיתוי ששם ספר משלי בפיה של האישה הזונה:

- כי אין האיש בביתו - לא "‎אישי" אלא "האיש" - אין קשר רגשי בינינו, אנחנו סתם גרים באותו בית.

- הלך בדרך מרחוק - הוא הולך לעשות עסקים במקום רחוק מכאן, לא מנסה אפילו למצוא מקום עבודה קרוב לבית.

- צרור הכסף לקח בידו - הוא חושב רק על כסף, רק המסחר חשוב לו, הכסף קרוב אליו יותר מאשר המשפחה.

- ליום הכסא יבוא ביתו - לא "ישוב" אלא "יבוא", ולא "לביתו" אלא "ליום הכסא" - הוא בא לביתו רק לכבוד הסעודה החגיגית שעושים בראש/באמצע החודש, ולא כדי לפגוש את משפחתו.

יש כאן גם ביקורת סמויה של הדוברת על האיש, שמזניח את ביתו ובכך גורם לאשתו לחפש בחורים זרים.

הקבלות

הפסוק רומז לפרשת יוסף ואשת פוטיפר, בראשית לט11: "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת" (ר' אליהו שץ).

דקויות

הלך בדרך מרחוק

1. מקובל לפרש: 'הבעל לא בבית - הוא הלך למקום רחוק מהבית (מלבי"ם, הגר"א, מצודות) ולזמן רחוק בעתיד (דעת מקרא בשם המאירי) - אין סיכוי שישמע ויראה אותך, ואין סיכוי שיחזור ויתפוס אותך'. לפי זה, מטרת הזונה היא להרגיע את הנער, שלא יפחד מנקמתו של הבעל הקנאי (המתואר בסוף הפרק הקודם - משלי ו34-35).

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב לרחוק או למרחוק. כי בעברית, האות ל מציינת את היעד - המקום שהולכים אליו, או הזמן שמתכוונים להגיע אליו. האות מ מציינת את המקור - המקום שממנו הולכים, או הזמן שממנו באים.

2. לכן לדעתי יש לפרש להיפך: 'הבעל לא בבית - הוא הלך מכאן מזמן רחוק בעבר'. לפי זה, מטרת הזונה היא לעורר את מידת הרחמים של הנער. בפסוקים 14-15, הפתיון היה מצווה שבין אדם למקום - סעודת זבח שלמים. בפסוקים 19-20, הפיתיון הוא מצווה שבין אדם לחברו - רחמים על אישה "בודדה" ה"זקוקה לאהבה".

זה לא אישי

הזונה קוראת לבעלה האיש - כינוי קר ומנוכר - ולא אישי - כדי לרמוז שאין כל קשר רגשי ביניהם - הם כמו שני זרים הגרים באותו בית. גם כאן אפשר לפרש את הכוונה בשתי דרכים:

1. "אין לך מה לפחד ממנו כי לא אכפת לו ממני - הוא בכלל לא מרגיש כמו אישי".

2. "אני זקוקה לאהבה כי לא אכפת לו ממני - הוא בכלל לא מתנהג כמו אישי, כל הזמן מתרחק ממני ונוטש אותי לבד בבית".

גם את הפסוק הבא אפשר לפרש באותן שתי דרכים -