הולך אחריה פתאום, כשור אל טבח יבוא, וכעכס אל מוסר אויל

קוד: ביאור:משלי ז22 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ז    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ז22 הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא, וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל;

 סגולות

אחרי שיחה ממושכת, הנער פתאום בבת-אחת נכנע והולך אחריה;    כמו שור, חזק ובריא, שהולך ובא אל הטבח (השחיטה) מרצונו בלי שום כוח חיצוני שמכריח אותו;    וכמו עכס (תכשיט), שלוקחים כדי לאסור ולקשור אותו אל רגלה של אשה, והוא מתנדנד הלוך ושוב אך אינו מסוגל להנתק ממנה;    כך הולך אותו אויל אחרי הזונה -

 מצודות

- והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח, וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בעכסו (ארסו), כן חיש מהר נמשך אחריה -


 עצות

כעכס אל מוסר אויל

עכס הוא תכשיט של נשים, ישעיהו ג18: "בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר ד' אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים".   איזה תכשיט בדיוק? נקרא בפסוק קודם, ישעיהו ג16: "וַיֹּאמֶר ה': יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן... וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה": עכס הוא תכשיט שעונדים על הרגל, והוא מתנועע כאשר מניעים את הרגל. ישעיהו מאשים את הנשים, שהן מנענעות את התכשיטים שעל רגליהן, כדי שינצצו וימשכו תשומת-לב.

נחזור לספר משלי: הנער, שהולך אחרי האישה הזונה, נמשל לתכשיט, שנצמד לרגליה של האישה ומתנועע כאשר האישה הולכת. הנער לא בטוח בעצמו, יש לו ייסורי מצפון, ולכן הוא מתנועע הלוך ושוב - מתרחק ממנה ושוב מתקרב אליה, רוצה להתנתק ממנה אך אינו יכול - הוא קשור אליה כמו התכשיטים שהיא עונדת על רגליה.

המילה אֱוִיל מתייחסת לנער - הנער האויל (= השטחי, ההולך לפי מה שנראה לו במחשבה ראשונה) הולך אחרי האישה הזונה, כמו שור שהולך לטבח, וכמו עֶכֶס.

המילה מוסר כאן משמעה כמו "מוֹסרוֹת" או "מאסר", כמו ב:

  • ישעיהו כח22: "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם"
  • ישעיהו נב2: "התפתחו[הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן"
  • איוב יב18: "מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ, וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם"
  • וכמו בדברי קהלת, שהזהיר גם הוא מפני אישה הגורמת לחוטאים להיקשר אליה,  קהלת ז26: "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ, אֲסוּרִים יָדֶיהָ; טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ" (פירוט).

לפי זה פירוש הביטוי עכס אל מוסר הוא "עכס שלוקחים אותו כדי לקשור ולכבול אותו לרגל", ופירוש הפסוק כולו הוא:  "הנער הולך אחריה פתאום, כמו שור שבא לשחיטה, וכמו עכס שנלקח לקשירה - כי הוא אויל".

לפי כל הפירושים, מטרת המשל היא להודיע לנערים, שלא יהיו להם אשליות - שלא יחשבו שהם יכולים להתקרב אל הפיתוי ואז להתרחק ממנו בלי פגע. ברגע שמתקרבים - הפיתוי הוא כל-כך גדול, שהוא קושר את הנער אל האישה כמו תכשיט שנקשר לרגל, ואינו יכול להתנתק ממנה. 

והמסקנה המעשית - בפסוקים הבאים, פסוקים 24-25: "וְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְעו לִי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי: אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ, אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ".

פירושים נוספים על עכס -


1. עכס = נחש; והנער שהולך אחרי הזונה נמשל לנחש, ההולך בשליחות ה' כדי לייסר את האויל: "כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה" (רש"י,וכן  מצודות, מלבי"ם).

- אולם, רוב האנשים, כאשר הם רואים נחש, אינם יודעים אם הוא הולך לייסר רשע, ולכן המשל אינו ברור. כל מטרתו של משל היא להמחיש רעיונות לא-ברורים ולעשותם ברורים יותר, ולכן קשה להניח שהחכם השתמש כאן במשל שהוא עצמו אינו מוחשי.

2. עכס = הנחש בימי אדם הראשון (בראשית ג), שהביא על עצמו את המוסר (עונש) שהפכו לנחש אויל וחסר-דעת (ר' אליהו שץ).

- אולם, בספר בראשית הנחש הוא המְפַתֶּה, וכאן הנער הוא המְפֻתֶּה.

3. עכס = כבל ברזל שבו קושרים את האויל כדי לייסרו (אבן עזרא, ודומה לזה דעת מקרא בשם המאירי, ויסוד מלכות);   או כבל שבו קושרים את האישה בלי ידיעתה: "כמו הנשים, שיבואו במהירות אל העכס, לחשבם כי יתקשטו בו, ולא ירגישו כי הוא מוכן למאסרם, ר"ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת, כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם, וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפים, ולא ירגישו בזה" (רלב"ג). המשל בא להמחיש את עוצמת ההתמכרות - הנער קשור אל האשה המפתה כמו בכבל שאינו יכול להשתחרר ממנו.


פירושים נוספים על אֶל מוּסַר אויל -

1. ייתכן שהמילים אל מוסר אויל מתייחסות לתחילת הפסוק, ויש לקרוא את הפסוק: "הולך אחריה פתאום (כשור אל טבח יבוא וכעכס) אל מוסר אויל": הנער הולך אחריה, בדרך שתביא לו רק ייסורים של אויל; והוא הולך אחריה כמו שור ההולך אל טבח וכמו תכשיט הקשור לרגל.
  • אולם, לפי פירושים אלה, ההקבלה בין שני המשלים בפסוק - "כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל" - אינה מושלמת.
2. ניתן להציג את שני המשלים בפסוק בטבלה:
כשור
אל
טבח
יבוא
וכעכס
אל
מוסר
אויל

טבח מקביל אל מוסר (= ייסורים או מאסר); לפי זה, יבוא מקביל אל אויל, ויש לפרש שהמילה "אויל" כאן היא פועל - אולי מלשון הובלה או ליווי; כמו שהמשל הראשון הוא " שור שמביאים אותו אל הטבח ", כך המשל השני הוא " עכס שמובילים ומלווים אותו אל המוסר "; בין אם העכס הוא נחש ארסי שנלכד ע"י הציידים, או תכשיט שהאישה הוציאה מהארון כדי לקשור לרגל - גורלו כבר נחרץ.

3. ייתכן שיש לקרוא "אַל" בפתח, והמילה " מוּסַר " היא צורת בינוני של הפועל "הוסר", כמו בפסוקים (שמואל א כא7): "כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם, כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים, הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה', לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ", (ישעיהו יז1): "מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק; הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר, וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה". לפי זה פירוש הביטוי הוא "עכס בלתי מוסר", "תכשיט שאי-אפשר להסיר".
  • אך פירוש זה אינו מתאים לשימוש המילה "אַל" בכל התנ"ך - כמעט בכל התנ"ך המילה "אַל" באה לפני פועל בעתיד, וגם במקומות המעטים יוצאי-הדופן, היא באה במשמעות של ציווי ואיסור, ולא במשמעות של תיאור שלילי: "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ! אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם", "אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן", "אַל, בָּנָי, כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה", "אַל, כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב", "אַל דֳּמִי לָכֶם". יוצא הדופן היחיד שמצאתי הוא משלי יב 28: "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים, וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת".

 הקבלות

כשור אל טבח יבוא

הנער האויל בא כשור לטבח, אולם עבד ה' מובל כשה לטבח, ישעיהו נג7: "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו";   

שה מסמל חולשה גופנית, ושור מסמל כוח גופני:

  • עבד ה' הוא חלש - הגויים מנצלים את חולשתו כדי לענות אותו. לכן הוא נמשל לשה, והוא יובל לטבח בעל כרחו.
  • הנער האויל הוא חזק - האישה מנצלת דווקא את כוחו של הנער: הוא צעיר ובריא, ולכן יש לו יצרים והוא נמשך אליה. לכן הוא נמשל לשור, והוא יבוא לטבח בעצמו.

גם יוסף נמשל לשור:

  • דברים לג17: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו";
  • ובניקוד שונה, בראשית מט22: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (פירוט); וכפירוש רשב"ם: "שהיו בנות מצרים צועדות והולכות לראותו, כמו אשת פוטיפר וחברותיה".

יוסף היה גבר צעיר ובריא כמו שור, ונשים מצריות רבות ניסו לפתות אותו, ולמרות זאת הצליח להתגבר על הפיתוי, בזכות חכמתו ותבונתו ויראת ה' שלו.

גם אתה, נערי, הצעיר ובריא כמו שור, יכול ללכת בדרכו של יוסף  ולהתגבר על פיתויים!

-

ייתכן שגם המשך הפסוק, כעכס אל מוסר אויל, רומז ליוסף. יוסף אמנם לא התפתה לנאוף עם אשת פוטיפר, אולם הקרבה ביניהם גרמה למאסרו בכבל:

  • בראשית לט20: "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי[אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר",
  • תהלים קה17-18: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו[רַגְלוֹ], בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ"

ראו  יוסף - בבואה של שלמה ויצירתו החכמתית / ד"ר נסים אליקים -> בית המדרש הוירטואלי.

הליכה לטבח נזכרה גם בנבואות פורענות:

  • ישעיהו לד2: "כִּי קֶצֶף לה' עַל כָּל הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל כָּל צְבָאָם, הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח" - נבואת פורענות על אדום.
  • ישעיהו סה12: "וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ, יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם" - נבואת פורענות על רשעי ישראל.
  • ירמיהו יב3: "וְאַתָּה ה' יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ, הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" - בקשה של ירמיהו על אויביו.
  • ירמיהו מח15: "שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח, נְאֻם הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ" - נבואת פורענות על מואב.
  • ירמיהו נ27: "חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ יֵרְדוּ לַטָּבַח הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם" - נבואת פורענות על בבל.
  • יחזקאל כא20-33: "לְמַעַן לָמוּג לֵב וְהַרְבֵּה הַמִּכְשֹׁלִים עַל כָּל שַׁעֲרֵיהֶם נָתַתִּי אִבְחַת חֶרֶב אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק מְעֻטָּה לְטֶבַח... וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל חֶרְפָּתָם וְאָמַרְתָּ חֶרֶב חָרֶב פְּתוּחָה לְטָבַח מְרוּטָה לְהָכִיל לְמַעַן בָּרָק" - נבואת פורענות על ישראל.

 דקויות

מה פתאום?

המילה פתאום מציינת בלשון התנ"ך, כמו בלשון ימינו, הפתעה ומיידיות; אולם הפיתוי המתואר בפרק ז הוא תהליך ארוך - לא מפתיע ולא מיידי (ראו פסוק 14 והלאה); אז מדוע נאמר הולך אחריה פתאום?

1. למרות שתהליך הפיתוי הוא ארוך - נקודת השבירה היא פתאומית. לאורך כל הפיתוי, הבחור מצליח להחזיק מעמד בעזרת השכל שלו, שמתגבר על הפיתויים; ייתכן שהוא אף מתווכח עם האישה ואינו מסכים לבוא איתה.    אבל יש נקודה מסויימת שבה הוא מחליט פתאום להפסיק להשתמש בשכל, ובנקודה זו הוא נשבר - מנקודה זו והלאה הוא כבר לא יצליח לחזור אחורה. לצופה מבחוץ (כמו הדוברת המשקיפה על כל האירוע "בעד האשנב"), השבירה של הנער נראית פתאומית ומפתיעה.

2. וייתכן שהמילה פִּתְאֹם בפסוק זה היא תואר-הפועל מהמילה "פתי" או "פתאים" (כמו המילה "שלשום" מ-"שלוש", המילה "ריקם" מ-"ריק", והמילה "חִנָּם" מ-"חֵן"), ומשמעות המשפט הולך אחריה פתאום היא "הולך אחריה כמו פתי", "הולך אחריה כמפותה" (דעת מקרא).

דומה לכך, כנראה, פירש "יסוד מלכות", שתרגם את המילה פתאום - "מבלי לחשוב"; וכן פירש מלבי"ם: "אחר שנידח ממקומו, מתחיל פתאום ללכת, כי אם היה מתמהמה ושואל עצת שכלו, היה מתאפק מלכת, אבל זה יתהווה פתאום".

מה זה עֶכֶס?

1. עכס = נחש; והנער שהולך אחרי הזונה נמשל לנחש, ההולך בשליחות ה' כדי לייסר את האויל: "כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה" (רש"י,וכן  מצודות, מלבי"ם).

- אולם, רוב האנשים, כאשר הם רואים נחש, אינם יודעים אם הוא הולך לייסר רשע, ולכן המשל אינו ברור. כל מטרתו של משל היא להמחיש רעיונות לא-ברורים ולעשותם ברורים יותר, ולכן קשה להניח שהחכם השתמש כאן במשל שהוא עצמו אינו מוחשי.

2. עכס = הנחש בימי אדם הראשון (בראשית ג), שהביא על עצמו את המוסר (עונש) שהפכו לנחש אויל וחסר-דעת (ר' אליהו שץ).

- אולם, בספר בראשית הנחש הוא המְפַתֶּה, וכאן הנער הוא המְפֻתֶּה.

3. עכס = כבל ברזל שבו קושרים את האויל כדי לייסרו (אבן עזרא, ודומה לזה דעת מקרא בשם המאירי, ויסוד מלכות);   או כבל שבו קושרים את האישה בלי ידיעתה: "כמו הנשים, שיבואו במהירות אל העכס, לחשבם כי יתקשטו בו, ולא ירגישו כי הוא מוכן למאסרם, ר"ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת, כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם, וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפים, ולא ירגישו בזה" (רלב"ג). המשל בא להמחיש את עוצמת ההתמכרות - הנער קשור אל האשה המפתה כמו בכבל שאינו יכול להשתחרר ממנו.

4. ולדעתי עכס הוא תכשיט של נשים, הנזכר בישעיהו ג18: "בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר ד' אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים".   איזה תכשיט בדיוק? נקרא בפסוק קודם, ישעיהו ג16: "וַיֹּאמֶר ה': יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן... וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה": עכס הוא תכשיט שעונדים על הרגל, והוא מתנועע כאשר מניעים את הרגל. ישעיהו מאשים את הנשים, שהן מנענעות את התכשיטים שעל רגליהן, כדי שינצצו וימשכו תשומת-לב.

נחזור לספר משלי. הנער, שהולך אחרי האישה הזונה, נמשל לתכשיט, הנצמד לרגליה של האישה ומתנועע כאשר האישה הולכת. הנער לא בטוח בעצמו, יש לו ייסורי מצפון, ולכן הוא מתנועע הלוך ושוב - מתרחק ממנה ושוב מתקרב אליה, רוצה להתנתק ממנה אך אינו יכול - הוא קשור אליה כמו התכשיטים שהיא עונדת על רגליה.

המילה אֱוִיל מתייחסת לנער - הנער האויל (= השטחי, ההולך לפי מה שנראה לו במחשבה ראשונה) הולך אחרי האישה הזונה, כמו שור שהולך לטבח, וכמו עֶכֶס.

המילה מוסר כאן משמעה כמו "מוֹסרוֹת" או "מאסר", כמו ב:

  • ישעיהו כח22: "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם"
  • ישעיהו נב2: "התפתחו[הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן"
  • איוב יב18: "מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ, וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם"
  • וכמו בדברי קהלת, שהזהיר גם הוא מפני אישה הגורמת לחוטאים להיקשר אליה,  קהלת ז26: "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ, אֲסוּרִים יָדֶיהָ; טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ" (פירוט).

לפי זה פירוש הביטוי עכס אל מוסר הוא "עכס שלוקחים אותו כדי לקשור ולכבול אותו לרגל", ופירוש הפסוק כולו הוא:  "הנער הולך אחריה פתאום, כמו שור שבא לשחיטה, וכמו עכס נלקח לקשירה - כי הוא אויל".

לפי כל הפירושים, מטרת המשל היא להודיע לנערים, שלא יהיו להם אשליות - שלא יחשבו שהם יכולים להתקרב אל הפיתוי ואז להתרחק ממנו בלי פגע. ברגע שמתקרבים - הפיתוי הוא כל-כך גדול, שהוא קושר את הנער אל האישה כמו תכשיט שנקשר לרגל, ואינו יכול להתנתק ממנה. 

והמסקנה המעשית - בפסוקים הבאים, פסוקים 24-25: "וְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְעו לִי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי: אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ, אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ".

 פרק ז    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות