הפיתוי - תחילתו לקח וסופו חלק

לֶקַח נזכר בספר משלי בהקשר של חכמה ותורה, משלי א5: "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (פירוט), משלי ד2: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (פירוט). מדוע החכם מייחס אותו לאשה הזונה?

1. כי דברי הפיתוי שלה מתוכננים בחכמה, "חכמה להרע": "לקחה - ענין למוד והרגל, כמו הלוקחים לשונם (ירמיהו כג); ברוב לקחה - ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם" (מצודות, וכן רש"י); חכמת השיכנוע וההסתה: "לקח - דברים הלוקחים ליבו" (רלב"ג);

2. כי דברי הפיתוי שלה מתחילים בדברי תורה ומצוה - אכילת בשר השלמים (פסוק 14).

לקח, חלק - משחק מילים: הפיתוי מתחיל בלֶקַח, חכמה ותורה, אך מסתיים בחֵלֶק, פיתוי ואשליה, משלי ה3: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ" (פירוט), משלי ו24: "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה" (פירוט).

תדיחנו - מסיתה אותו לחטא, כמו בדברים יג14: "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר 'נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם'".