בשמים מפתים

הבשמים יכולים לשמש לרעה אך גם לטובה: כשתתחתן עם רעיה צנועה, שיר השירים ד12: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם" (פירוט), שפתיה יטיפו נופת עבורך בלבד, שיר השירים ד11: "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן", והיא תתבשם בכל הבשמים המשובחים לכבודך בלבד, שיר השירים ד14: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים". ראו גם ריח ומשיכה בתנ"ך. 

-

וברמה גבוהה יותר, גם האטון מהפסוק הקודם וגם הבשמים בפסוק שלנו יכולים לשמש לעבודת ה' במשכן, שמות לה18: "אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם" מתורגם "וְיַת אֲטוּנֵיהוֹן", והבשמים נזכרו גם בקשר לשמן המשחה, שמות ל23: "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים, רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם".