קוד: ביאור:משלי כב12 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כב12: "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת,
וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד
"
כשאדם מוצא חן בעיני ה', ה' נוצר (משגיח) על דעתו, שלא יטעה; וכדי להציל אותו מטעות, הוא מסלף, מבלבל ומשחית את דבריו של הבוגד המנסה להטעות אותו.
/ עיני ה' נוצרות (משגיחות) על הדעת הנמצאת בלב האדם, וכשה' מזהה שהאדם מתכנן לבגוד, הוא מסלף וגורם לו להיכשל בדבריו ולחשוף את בגידתו.
ישנם תפקידים רבים המחייבים את האדם לשפוט בני אדם אחרים הבאים לפניו, למשל: מנהל גמ"ח הצריך להחליט למי לעזור, רופא מטעם ביטוח לאומי הצריך להחליט למי לקבוע אחוזי נכות, מאבטח הצריך להחליט למי לתת להיכנס לקניון, וכמובן דיין בבית-דין. אחת הבעיות העיקריות בתפקיד זה היא להחליט, האם האדם שעומד מולי הוא אדם ישר או רמאי.
הדרך לפתור את הבעיה, על-פי התנ"ך, היא בשיתוף פעולה, בין השופט לבין ה':
לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".
עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת, וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד"
כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (פירוט). בנוסף לכך, ה' יסלף ויבלבל את דבריהם של בעלי-הדין הבוגדים הרשעים, ולא של הצדיקים. אם השופט יחקור אותם מספיק זמן, בסופו של דבר הם יתבלבלו בדבריהם ויפלילו את עצמם; כל עוד השופט אינו לוקח שוחד, עיניו יהיו פקוחות ויזהו את הטעות.
המשימה לשפוט בצדק היא משימה גדולה, המתבצעת בשיתוף-פעולה בין השופט לבין ה': השופט צריך לשמור על חוקי התורה ולא לקחת שוחד, ואם יעשה כך - ה' ישמור עליו מטעויות (ע"פ הגאון מווילנה על משלי כב12).
-
הביטוי
עיני ה' נזכר בעיקר בביטויים כמו "מצא חן בעיני ה'
", "טוב בעיני ה'
", "ישר בעיני ה'
", "רע בעיני ה'
", וכו'. ישנם רק מעט פסוקים שבהם הביטוי
עיני ה' הוא נושא המשפט; ראו:
הביטוי "עיני ה'".
1. נצרו את איש הדעת, כלומר, ה' שומר על האדם היודע אותו, שלא ייפול בפח שטומן לו הבוגד (מצודות ועוד).
2. נצרו את דעתו של האדם, כלומר, ה' שומר על האדם המוצא חן בעיניו, שלא יטעה בדעתו (ראו "עצות").
3. נצרו את שפיות דעתו של האדם, "השגחתו ית' היא
השומרת דעתו של אדם, שלא תיטרף ולא תתבלבל מתוך צרותיו, ובלבד שיהיה שומר תורתו ומצוותיו, אבל אם הוא בוגד בהם ועוזב את שמירתם, אדרבא, דעתו מיטרפת עליו, כעניין שנאמר
",
ישעיהו מד25: "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר
וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל
", "ואז הוא מופקר לכל הצרות, לפי שאין בו הנהגה של ממשות, וכל ענייניו מתקלקלים בטירוף דעתו
"
(רמ"ד וואלי פירוש אחרון).
4. ועל דרך הסוד, נצרו את מידת הדעת העליונה: "ואם ניטל הדעת מישראל, כדכתיב: לכן גלה עמי מבלי דעת, בוודאי... הקב"ה נוצרה, להחזירה לישראל עצמן, כשיהיו מתוקנים
"
(רמ"ד וואלי פירוש שני).