בן חכם ישמח אב, וכסיל אדם בוזה אמו

הפסוק דומה מאד למשלי י1: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (פירוט), אולם הפסוק בפרק י מתאר מצב - בן כסיל מביא תוגה וצער לאמו מעצם העובדה שהוא כסיל, והפסוק שלנו מתאר פעולה - בן כסיל נוהג לבזות את אמו במעשיו, "ולכן ליבי אומר לי שנכפל כאן למשמעות אחרת" (רמ"ד ואלי):

1. "בן חכם - כל מגמתו לשמח את אביו... והכסיל מחשב תמיד לבזות את אמו... שרוחו גס בה לפי שגידלתו על ברכיה. וכל שכן שהיה צריך לכבדה, אלא שהוא כסיל וכפוי טובה" (רמ"ד ואלי).

2. "שם - מדבר מה שיהיה מעצמו, שע"י חכמה ישמח האב וע"י הכסלות תוגת האם;   ופה - מדבר על עת שיגדל הבן, שאז בן החכם שנוחל חקי החכמה והולך בם, ישתדל לשמח את אביו בטוב מעשיו, שזה גם-כן מחקי החכמה לשמח את יולדיו, והכסיל, הנמשך אחר תאוותיו, מבזה את אמו בפועל, שזה גם-כן מן הכסילות לבזות אותה על שתוכיחהו על דרכיו (וכסיל אדם - דייק במלות אדם, שיצא מכלל בן נכנע להוריו, והוא אדם מופרד לעצמו):" (מלבי"ם)

3. ולענ"ד, המסר בפרק י מכוון להורים - השקיעו בחינוך ילדיכם כי החכמה שלהם תביא לכם שמחה (פירוט), והמסר בפסוק שלנו מכוון לילדים - שמחו את הוריכם וכבדו אותם כי זה המאפיין של התנהגות חכמה.

4. ויש משערים, "שזה היה תרגיל מקובל של בתי הספר: המורה היה אומר פתגם עממי ידוע, והתלמיד צריך היה לחבר לו צלע שנייה בתקבולת שהמורה קבע. למשל, המורה אמר בן חכם ישמח אב; תלמיד אחד השלים ובן כסיל תוגת אמו, ואילו תלמיד אחר השלים וכסיל אדם בוזה אמו" (אלכסנדר רופא, יצירת האוספים וסידורם בספר משלי).

ראו גם:  פסוקים נוספים על בוז וביזיון בספר משלי;   פסוקים נוספים על אב ואם בספר משלי.