קוד: עצב= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
לשורש עצב יש בלשון המקרא כמה משמעויות שונות.
עֶצֶב בלשון ימינו הוא צער, וגם בלשון המקרא השורש עצב מציין צער - היפך שמחה:
וַיֹּאמֶר לָהֶם 'לְכוּ אִכְלוֹּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם'.
וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר 'הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ'"
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה" (פירוט)
הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם"
כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה', וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ"
ברוב הפסוקים, השורש עצב מציין צער שנובע ממעשה רע של אדם אחר, צער מהול בכעס, כמו בלשון ימינו במילה עַצְבָּנוּת:
וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" - הצטער וגם כעס.
וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" - הצטערו וגם כעסו.
וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" - אל תצטערו ואל תכעסו זה על זה.
יָדֹעַ יֵדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר 'אַל יָדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב...'" - יצטער ויכעס.
קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" (פירוט).
ולא אכל ביום החדש השני לחם, כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו" - הצטער וכעס;
וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ" - הצטער וכעס;
וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ..."
הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ, מְאַזְּרֵי זִיקוֹת; לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם, וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם; מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם, לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן"
וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ, וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם"
וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל, בְּקָל עֲצִיב זְעִק, עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל: 'דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא, אֱלָהָךְ דִּי [אַנְתְּ]ה פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא, הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא?'" - בקול שיש בו צער ומתח;
כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר, יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן"
הפועל
עִצֵּב (עיצב) בלשון ימינו משמעה "נתן צורה לחומר", וגם בלשון המקרא:
יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי, יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי" = ידיך עיצבו את הצורה שלי ועשו את גופי.
מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם, בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם" = מי שטרח והסיע את האבנים ממקורן, יש לו זכות לעצב אותן ולקבוע את צורתן (פירוט).
לכן המילה עֶצֶב בלשון המקרא משמעה גם פסל או כלי כלשהו -
הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ, אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ? מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ"
בדרך כלל (לא תמיד), הכוונה לפסל של עבודת אלילים, כי באלילות הדגש הוא על הצורה החיצונית - על
העיצוב
(ראו גם
דברים ד16: "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם
פֶּסֶל
תְּמוּנַת כָּל
סָמֶל,תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה...
" - עבודת אלילים מוגדרת ע"י מילים רבות הקשורות לצורה חיצונית):
וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם", וכן דברי הימים א י9
וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם, וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו"
הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ"
כָּרַע בֵּל, קֹרֵס נְבוֹ; הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה"
בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" (פירוט).
וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז, בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ; פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם"
נלכדה בבל, הביש בל, חת מרדך, הבישו עצביה, חתו גלוליה"
חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם, הַנַּח לוֹ"
הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי, הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי; כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת"
וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן"
אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא"
וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ, וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה, כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ"
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ, וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד; וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"
וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים; וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאֶת"
וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ...
וַיִּשְׁפְּכוּ דַּם נָקִי דָם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים"
עצביהם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם"
עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם"
לפי חלק מהמפרשים (ראו רש"י ודעת-מקרא על משלי יד23, וגם בתגובת אביתר כהן), לשורש עצב ישנה משמעות נוספת - עבודה מאומצת:
מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף" - "דבר עצב" מנוגד ל"מענה רך", מכאן - עצב = קשה, מתאמץ להתנגד לדברי הזולת (פירוט).
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר 'הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים...'" = 1 בצער; 2 3 במאמץ שיש בו יצירה.
וּלְאָדָם אָמַר '...אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ'" - 1 עבודת האדמה כרוכה בצער לפחות חלק מהזמן, כמו שנאמר ( תהלים קכו5): "
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ"; 3 עבודת האדמה כרוכה במאמץ, כמו שנאמר "
בזיעת אפיך תאכל לחם".
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר 'זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה''" - נוח ייצר יין, שמשמח ומשכיח את צער העבודה הקשה.
וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו, וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר 'כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב'.
וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי'; וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל" - 1 צער שנובע מלידה או מצרות; 3 מאמץ שנובע מלידה או ממחסור.
וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר 'מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ?'" - 1 לא הראה לו שהוא עצוב ואינו מרוצה ממעשיו; לא כעס והתעצבן עליו; לא העציב אותו בדברי תוכחה; 2 לא ניסה לעצב ולשנות את התנהגותו בדברי תוכחה.
פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ,וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי" - 2 העיצובים שלך, כוחות היצירה שלך; 3 "עצב" מקביל ל"כוח" = מאמץ (פירוט).
בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר" - בכל צער, יצירה או מאמץ יש יתרון (פירוט).
לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ, וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ" - 1 אתם משתדלים לסלק מעליכם את צער התענית, 3 וביום התענית אתם מעבידים קשה את האנשים המשועבדים לכם (פירוט).
וְכִי אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים לְהַעֲצִבָה וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים"
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי"
כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע"
שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא"
וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם"
יָגֹרְתִּי כָל עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי לֹא תְנַקֵּנִי"